Rambam Mishneh Torah
Rabbi YY Jacobson
834 viewsListen to the class on the phone
Call +1 (845) 201-1933
When prompted, dial the ID number below.
This class, in Rambam the Laws of Yesodei HaTorah, chapter eight, will be presented on Sunday Parshas Va'eschanan, 5 Av, 5780, July 26, 2020, streaming live from Rabbi Jacobson's House in Monsey, NY
Rambam Mishneh Torah
Rabbi YY Jacobson
Join our WhatsApp Community
Join our WhatsApp Community
Please leave your comment below!
Shneur Zalman Jayson -4 years ago
Perek 5 Halacha 8
Is someone is ill chas vesholem, and there is a medicine which has not been proved to help someone recover from that illness, but has a chance of saving them, is one allowed to use that medicine if it is made from meat and milk, or if it is a hybrid fruit?
Reply to this comment.Flag this comment.
Anonymous -4 years ago
If it is life threating then even for a doubt one is allowed to violate the prohibiton if that is the only medicine that is available
Reply to this comment.Flag this comment.
Aryeh -4 years ago
Question for Rabbi YY
Reply to this comment.Flag this comment.
Heshie Klein, MD -4 years ago
Question for Rabbi YY
Reply to this comment.Flag this comment.
Sara -4 years ago
G'D bless you Rabbi YY
Reply to this comment.Flag this comment.
MZ -4 years ago
Question for Rabbi YY
Reply to this comment.Flag this comment.
Moshe -4 years ago
Rambam wrote that muslim (and xianity) is false
While living in Egypt?? And working for the "King"? Was he suicidal? Wasnt being chased out of Spain enough?
Reply to this comment.Flag this comment.
Moshe -4 years ago
Like they did for chanuka, purim, and the other derabonnins.
Lehavdil, other "wholly (not holy) owned subsidiary" spin offs like xianity, Islam, etc claim that their guys were duly authorized "rabbis" who can innovate, add, etc . This argument doesn't work for derogations from Torah but it's a fine line between the added derabbonins we obey and what their guys say.
What is the best refutation of their guys?
Reply to this comment.Flag this comment.
Moshe -4 years ago
The Torah gives rabbonim permission to add mitzvos
Like they did for chanuka, purim, and the other derabonnins.
Lehavdil, other "wholly (not holy) owned subsidiary" spin offs like xianity, Islam, etc claim that their guys were duly authorized "rabbis" who can innovate, add, etc . This argument doesn't work for derogations from Torah but it's a fine line between the added derabbonins we obey and what their guys say.
What is the best refutation of their guys?
Reply to this comment.Flag this comment.
Anonymous -4 years ago
This Rambam might be helpful in hilchos mamrim (2:9) discusiing why the rabanan are not violating baal tosif
הואיל ויש לבית דין לגזור ולאסור דבר המותר ויעמוד איסורו לדורות וכן יש להן להתיר איסורי תורה לפי שעה מהו זה שהזהירה תורה לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו. שלא להוסיף על דברי תורה ולא לגרוע מהן ולקבוע הדבר לעולם בדבר שהוא מן התורה בין בתורה שבכתב בין בתורה שבעל פה. כיצד הרי כתוב בתורה לא תבשל גדי בחלב אמו מפי השמועה למדו שזה הכתוב אסר לבשל ולאכול בשר בחלב. בין בשר בהמה בין בשר חיה אבל בשר העוף מותר בחלב מן התורה. אם יבוא בית דין ויתיר בשר חיה בחלב הרי זה גורע. ואם יאסור בשר העוף ויאמר שהוא בכלל הגדי והוא אסור מן התורה הרי זה מוסיף. אבל אם אמר בשר העוף מותר מן התורה ואנו נאסור אותו ונודיע לעם שהוא גזרה שלא יבא מן הדבר חובה ויאמרו העוף מותר מפני שלא נתפרש כך החיה מותרת שהרי לא נתפרשה. ויבא אחר לומר אף בשר בהמה מותרת חוץ מן העז. ויבא אחר לומר אף בשר העז מותר בחלב פרה או הכבשה שלא נאמר אלא אמו שהיא מינו. ויבא אחר לומר אף בחלב העז שאינה אמו מותר שלא נאמר אלא אמו. לפיכך נאסור כל בשר בחלב אפילו בשר עוף. אין זה מוסיף אלא עושה סייג לתורה וכן כל כיוצא בזה:
A court has the authority to issue a decree and forbid something which is permitted and have its decree perpetuated for generations to come. Similarly, it has the authority - as a temporary measure - to release the Torah's prohibitions. What then is the meaning of the Scriptural prohibitions Deuteronomy 13:1: "Do not add to it and do not detract from it"?
The intent is that they do not have the authority to add to the words of the Torah or to detract from them, establishing a matter forever as part of Scriptural Law. This applies both to the Written Law and the Oral Law.
What is implied? The Torah states Exodus 23:19: "Do not cook a kid in its mother's milk." According to the Oral Tradition, we learned that the Torah forbade both the cooking and eating of milk and meat, whether the meat of a domesticated animal or the meat of a wild beast. The meat of fowl, by contrast, is permitted to be cooked in milk according to Scriptural Law. Now if a court will come and permit partaking of the meat of a wild animal cooked in milk, it is detracting from the Torah. And if it forbids the meat of fowl cooked in milk saying that this is included in "the kid" forbidden by the Scriptural Law, it is adding to the Torah.
If, however, the court says: "The meat of fowl cooked in milk is permitted according to Scriptural Law. We, however, are prohibiting it and publicizing the prohibition as a decree, lest the matter lead to a detriment and people say: 'Eating the meat of fowl cooked in milk is permitted, because it is not explicitly forbidden by the Torah. Similarly, the meat of a wild animal cooked in milk is permitted, because it is also not explicitly forbidden.' "And another may come and say: 'Even the meat of a domesticated animal cooked in milk is permitted with the exception of a goat.' And another will come and say: 'Even the meat of a goat is permitted when cooked in the milk of a cow or a sheep. For the verse mentions only "its mother," i.e., an animal from the same species.' And still another will come and say: 'Even the meat of a goat is permitted when cooked in goat's milk as long the milk is not from the kid's mother, for the verse says: "its mother."' For these reasons, we will forbid all meat cooked in milk, even meat from fowl."
Such an approach is not adding to the Torah. Instead, it is creating safeguards for the Torah. Similar concepts apply in all analogous situations.
Reply to this comment.Flag this comment.
Heshie Klein, MD -4 years ago
Question for Rabbi YY
Reply to this comment.Flag this comment.
mayan -4 years ago
Question for Rabbi YY
Reply to this comment.Flag this comment.
mz -4 years ago
Question for Rabbi YY
Reply to this comment.Flag this comment.
Simcha -4 years ago
Question for Rabbi YY
Reply to this comment.Flag this comment.
Moshe -4 years ago
So many eye witnesses at Sinai and passed down faithfully from generation to generation to us here and now.
But what if, like today, the majority of yidden did not receive that mesorah either at all or in part. To most yidden today, when the Rambam's proof or the Kuzari's proof etc is given it is heard by them as something completely new and unsupported by evidence or witnesses or mesorah.
How to present the proof that depends on an unbroken chain to people who are the tail end of a very broken chain?
Reply to this comment.Flag this comment.
Sara -4 years ago
But even after Mattan Torah, there are skeptics among the Jews today. Do we need another Mattan Torah? And even in Mattan Torah, they didn't utlimately really believe until Purim.
Reply to this comment.Flag this comment.
MZ -4 years ago
Question for Rabbi YY
Reply to this comment.Flag this comment.
Moshe -4 years ago
At the risk of appearing as an apikoros, but to know what to answer one:
How do we know that all the yidden at Har Sinai were not hallucinating everything, having eaten psychedelic manna, or other "kool aid"?
Reply to this comment.Flag this comment.
Moshe -4 years ago
Can you imagine a jaded teenager at the first seder 2449?
Tatty starts to "praveh" a seder and the teenager says "Tatty, why are you telling me this story? I was there last year, I remember better than you do!"
But, Tatty persisted because the Torah itself (and Moshe) said to do it that year, the next, etc.,etc.,until today.
Reply to this comment.Flag this comment.
Sara -4 years ago
The problem could be...
The problem about who is a prophet and who is not (according to what Moshe says) is that people don't know everything that Moshe said. Takes lots of study, understanding, a great teacher to teach etc. So people believe things that are not Emet.
Reply to this comment.Flag this comment.
Moshe -4 years ago
We believe in Moshe and his Torah because it says so in the Torah?
That would have been an insufficient self serving bootstrapping arguement and proof that, lehavdil, other religions use as their basis, BUT FOR the events at Sinai and the other miracles eye witnessed by our forebears and immediately acknowledged by the world at the time and passed down to us, parent to child, teacher to student, in an unbroken chain from then till now. The Hagggada is the quintessence of this.
Reply to this comment.Flag this comment.
Anonymous -4 years ago
Question for Rabbi YY
Reply to this comment.Flag this comment.
Moshe -4 years ago
If you have time, there are several unanswered comments
From friday (starting with yehudis' and up) and Thursday. Ty
Reply to this comment.Flag this comment.
Anonymous -4 years ago
Perek 9 Halacha 3
What is the chiddush that וכן נביא שעבר על דברי עצמו והכובש נבואתו חייב מיתה בידי שמים?
SHalmey Mordechai
Reply to this comment.Flag this comment.
Moshe -4 years ago
Dear Anonymous: Rabbi Yy translates any Hebrew terms into English. Your Hebrew comments and sources are incomprehensible to many here. Also, do you expect Rabbi to read your quite lengthy cites and sources on the fly and respond? I humbly suggest that you extract the point you wish to make and make it in English merely citing your source.
Reply to this comment.Flag this comment.
Anonymous -4 years ago
Perek 9
Halacha 1
Avodas hamelech
והנה כתב רבנו לפיכך אם יעמוד איש וכו' ויאמר שה' שלחו להוסיף מצוה או לגרוע מצוה או לפרש במצוה מן המצוות פירוש שלא שמענו ממשה וכו' הרי זה נביא שקר וכו' ומיתתו בחנק. ותמהו רבותינו מאד בדברים אלו דהנה בסוגיא דסנהדרין צ' פליגי אמוראי דרב חסדא וכן אביי ס"ל דנביא שהדיח בעקירת כל הגוף דשאר מצות לכו"ע בחנק (וזהו לגרוע מצוה שכתב רבנו) ובקיום מקצת וביטול מקצת דשאר מצוות לדברי הכל פטור ולרב המנונא וכן לרבא בעקירת כל הגוף דשאר מצוות לרבנן דס"ל נביא שהדיח בסקילה גם זה בסקילה ובקיום מקצת וביטול מקצת דשאר מצוות ס"ל ג"כ דדברי הכל פטור, והנה זה ודאי דרבנו ס"ל כר"ח ואביי דעקירת כל הגוף דשאר מצות בחנק שהרי כתב להדיא כן דלגרוע מצוה חייב חנק (אף שהוא קשה דלמה לא פסק כרבא נגד אביי ועי' ברבנו חננאל שם כתב להדיא וקי"ל כרב המנונא דרבא קאי כוותיה, אמנם מרש"י הוריות ד' ב' דמביא שם ברייתא דהכא ופירש שם רש"י רק פירושא דרב חסדא משמע דס"ל ג"כ דהכי עיקר) אבל מה שכתב רבנו דגם לפרש במצוה מן המצוות פירוש שלא שמענו ממשה, בסוגיא דהוריות ד' מבואר שם דאי אמרי העראה בשומרת יום שריא והעראה באשה דוה הוא דכתיבא או אי אמרי מושיט וזורק בשבת שריא, או בעכו"ם אי אמרי דהשתחויה דוקא בפישוט ידים ורגלים אסורא זהו ביטל מקצת וקיום מקצת דתנן שם במתניתין הורו לבטל מקצת ולקיים מקצת הרי אלו חייבין כיצד וכו' ובביטול היום וקיים למחר אבעי לן שם בגמ' אין שבת בשביעית מהו מי אמרינן כיון דמקיימין ליה בשאר שני שבוע כביטול מקצת וקיום מקצת דמי או דלמא כיון דקא עקריין ליה בשביעית כעקירת כל הגוף דמי ופשטו לה דגם זה הוי עקירת מקצת, והנה במה שכתב רבנו דאם מפרש פירוש אחר הרי זה כולל מה שהבאנו לעיל דהעראה בשומרת יום שריא או מושיט וזורק שריא ומ"מ כתב רבנו שחייב חנק ותמוה דהרי בעוקר מקצת וקיים מקצת לדברי הכל פטור, ועי' בלח"מ מה שתמה עוד טובא בכל זה.
וראיתי להרב מרכבת המשנה ח"א שכתב ע"ז ז"ל והדברים מרפסין אגרא, שהרי רבנו לא איירי כלל מדין מסית ומדיח דהרי לענין מסית ומדיח בעינן דינים מיוחדים שישיב המסית איך נניח וכו' והמסית אומר כך חובתנו. והרי בעינן ג"כ שיקבל המסית ובלא אהני הסתתו כלל בודאי פטור המסית, וא"כ התם בסוגיא על כרחך באהני הסתתו, ואלו רבנו רק בדין נביא שקר איירי ובזה היכא שעוקר מצוה לגמרי הוי בודאי נביא השקר ובקיים מקצת וביטל מקצת, אם כבר הוחזק בנבואה שומעין לו ואדרבה מצוה איכא ובלא הוחזק ג"כ פטור דאולי אמת קאמר אלה דבריו ז"ל, ולא זכיתי לרדת לסוף דעתו, דבודאי הא דאמרו בגמ' דבקיים מקצת וביטל מקצת פטור לדברי הכל, היינו אחר שנתגלה שהוא נביא שקר, דאי לאו הכי פשיטא דפטור והרי אדרבה מצוה איכא לשמוע בקולו היכא דהוחזק לנביא, ואי לא הוחזק וליכא מצוה דאליו תשמעון אבל בודאי דלא שייך לומר שהוא יחויב מיתה, ובעל כרחך הא דאמרו שם דפטור בשכבר נתגלה שהוא נביא שקר ומ"מ פטור כמ"ש רש"י ז"ל דבנביא השקר דכתיב ביה כי יזיד לדבר דבר בשמי דבר שלם בעינן ולאו אעוקר דבר תורה קאי דהתם סקילה הוא דחייב, וקרא דכי יזיד אדברים בעלמא כגון צדקיה בן כנענה, וזהו מה שתמוה בדברי רבנו שכתב דאם פירש במצוה מן המצוות פירוש שלא שמע ממשה חייב חנק משום נביא השקר, והרי בכלל זה איכא גם קיים מקצת וביטל מקצת כמבואר בסוגיא דהוריות, והו"ל לרבנו לפרש דדוקא אם עוקר כל הגוף בשאר מצות הוא דחייב משום נביא השקר (משום דס"ל כרב חסדא או משום דכאן מיירי בדין נביא השקר ולא מיירי בדאיכא חיוב מדיח כלל) אבל אי קיים מקצת וביטל מקצת אף שהוא נביא שקר מ"מ פטור וכמבואר בסוגיא ולא ידענא מקום לתירוצו של המרכבת המשנה ז"ל.
אבל באמת שיטת רש"י ז"ל תמוה מאד דלמה יהיה כן דבדברים בעלמא יתחייב משום נביא שקר ובעוקר דבר תורה אם רק קיים מקצת ליפטר משום נביא שקר והרי עכ"פ התנבא מה שלא שמע ואם אין כאן דבר שלם מה בכך, גם תמיהת הלח"מ דהא כתב רבנו בפ"ה מהל' עכו"ם וכן נביא השקר מיתתו בחנק ואע"פ שנתנבא בשם ה' ולא הוסיף ולא גרע, ויפלא דהיכא דלא שינה כלל ממה שכתוב בתורה יתחייב מיתה ובשינה מקצת יפטר, והוא תמוה.
והנה הופיע עלינו אור חדש דברי רבנו חננאל ז"ל בסוגיא וזהו נוסחתו אמר רב חסדא מחלוקת בעוקר הגוף דעבודה זרה כי בקש להדיחך מן הדרך אפילו מקצת מן הדרך אבל המדיח בעיקר הגוף דשאר מצוות דברי הכל פטור וכו' ופליג עליה רב המנונא בעוקר הגוף דשאר מצוות ואמר רבנן אמרו בסקילה ור' שמעון בחנק אבל במדיח בקיים מקצת שאר מצוות ובביטול מקצת דברי הכל פטור עד דמתודע לך עכ"ל. והנה אנו רואים מדבריו, דכאן אפלגו ר"ח ור"ה אי יש דין מדיח גם בשאר מצוות דס"ל לר"ח דבשאר מצוות ליכא דין מדיח ופטור מתורת מדיח, וגם קרא דללכת בה דקאי על מצות עשה ג"כ בעכו"ם קאי בעשה דונתצתם אבל בשאר מצוות ליכא הדחה כלל, ולר"ה גם בשאר מצוות איכא דין מדיח ותלוי בפלוגתא דנביא שהדיח דלרבנן בסקילה ולר"ש בחנק, אבל מודו כולהו דבביטול מקצת וקיום מקצת ליכא דין הדחה, ופטור מתורת מדיח עד דמתודע לך ר"ל דאז עכ"פ חייב משום נביא השקר, דאי מתודע ששקר דיבר חייב משום נביא שקר אבל משום מדיח פטור לעולם.
ולפי"ז ליכא קרא כלל למעט נביא שקר בקיים מקצת וביטל מקצת אלא מדין מדיח הוא דממועט למאן דאית ליה דגם בשאר מצות איכא דין מדיח, ולא הוזכר בדברי רב חסדא כלל דין קיים מקצת וביטל מקצת דכיון דליכא דין מדיח בעוקר כל הגוף דשאר מצות בודאי מכ"ש בביטל מקצת (כגירסת רבנו חננאל) ורק לרב המנונא דס"ל דאיכא דין מדיח גם בשאר מצוות בעי למעט קיים מקצת מדין הדחה, אבל בודאי חייב משום נביא השקר, ולפי"ז במפרש במצוה מן המצוות פירוש שלא שמענו ממשה, הנה אם אמר דהעראה בשומרת יום שריא ורק באשה דוה הוא דכתיבא, או אם פירש דמושיט וזורק בשבת שריא דהוי קיים מקצת וביטל מקצת, משום הדחה פטור גם לרב המנונא ומשום נביא השקר חייב אליבא דכו"ע דזה הוי שקר בודאי שאין הנביא רשאי לחדש פירוש חדש מה שלא קבלנו ממשה, ואי קיים מקצת וביטל מקצת באופן שאמר לבטל היום ולקיים למחר, הנה במדיח כן לעכו"ם שאומר עבדוה היום ומחר בטלוה זה הוי מדיח באופן שיתאים לכל דיני הדחה וכאשר יתבאר לקמן ובמנבא בלא הדחה הוי נביא השקר בודאי וביה איירי רבנו בסוף פרק זה ואי עשה כן בשאר מצוות, הנה לא יצוייר שום חיוב כי אם כשיודע תיכף שהוא משקר וזהו מה שאמרו פטור עד דמתידע לך, אבל אי לא נודע תיכף אפשר שאפילו יתודע לאח"כ שמשקר פטור דהא חסרה לה התראה דהא א"א להתרות בו, דדלמא אמת קא אמר וממילא פטור גם משום נביא השקר.
ולפי"ז בריתא דמביא בגמ' אח"כ המתנבא לעקור דבר מן התורה חייב לקיים מקצת ולבטל מקצת ר' שמעון פוטר ובעבודת כוכבים אפילו אומר היום עבדוה ולמחר בטלוה דברי הכל חייב, ומתרץ לה אביי אליבא דרב חסדא דמתנבא לעקור דבר מן התורה דברי הכל בחנק, ר"ל משום נביא השקר ובזה הרי ליכא פלוגתא כלל, והדר תני לקיים מקצת ולבטל מקצת ר"ש פוטר וה"ה לרבנן, על כרחך היינו באומר בטלוה היום ולמחר קימוה דוגמא דעכו"ם דמסיים אח"כ ובעכו"ם אפילו אומר וכו' ובקיום מקצת כזה פטור אפילו מנביא שקר כמ"ש לעיל דהא אין כאן התראה, אם לא דמתידע לו תיכף בתוך כדי דבור שהוא משקר, אבל בקיום מקצת וביטול מקצת דפירוש אחר בתורה כמו להתיר העראה בשומרת יום וכדומה בודאי הוי נביא השקר וביה לא איירי כאן בבריתא כלל ולפי"ז דברי רבנו מבוארים ומבוררים בכל פרטי הדינים, והא דפסק רבנו כר"ח באמת אינו מבואר כאן בפרק זה, אבל הוא מוכרח מהא דלא הביא רבנו דין מדיח בשאר כל המצוות בפ"ה דעכו"ם, וצ"ל דטעמו כמ"ש הלח"מ משום דר"ח רביה דרב המנונא, או משום דאביי ורבא לא פליגי אליבא דנפשיהו וכמ"ש הרדב"ז ז"ל בלשונותיו סי' מ"ו לדבר פשוט דהיכא דלא פליגי אליבא דנפשיהו ליתא להך כללא עכ"פ הדברים מבוארים כל הצורך
2. What is the intent of the Rambam with עומדת לעולם ולעולמי עולמים?
Shalmey Mordechai
לפיכך אם יעמוד איש בין מן האומות בין מישראל. תמהני שלא מצאתי שום יסוד שנביא עכו"ם חייבין לשמוע אליו, וע"ז גם כן כתיב ואליו תשמעון, ואף שעכו"ם גם כן זכו לנבואה כאיוב ובלדד ואליפז וכמבואר ברמב"ם גופא באגרת תימן שהם נביאים אף על פי שאינם מזרע ישראל, מ"מ אין בזה חיוב ואליו תשמעון, ולא מצינו אצלם גלוי אישים שהם קרובים למלאכים כמו שהסביר הרמב"ם לעיל רפ"ז, וע"כ מה שפוסק כאן שעכו"ם נביא שקר נחנק צע"ג, ומצאתי ב"עבודת המלך" כאן שהרגיש בזה, ומוסיף שמפורש בספרי נביא מקרבך מאחיך למעט עכו"ם, וכן היאך נחייב עכו"ם על איסור נביא שקר שאינו בשבע מצות דידהו, וביותר קשה שאין בעכו"ם חיוב חנק אלא הרג, ואולי בהכשיל בנבואתו ישראל דינו כבא על אשת איש מישראל שחייב חנק.
וע"כ נראה שהרמב"ם מיירי בישראל, וכוונתו בין אם שורשו מהאומות רק נתגייר, או מישראל גופא, והחידוש שהוא בכלל נביא מאחיך אף שאינו אלא גר ולשונו צ"ב.
שוב מצאתי ב"יד המלך" כאן שנהרג מפני שמכשיל ישראל בנבואתו, ולכן הדין דוגמת ישראל הבא על העכו"ם שנהרגת וכמבואר ברמב"ם פרק י"ב דאסורי ביאה ה"י דילפינן ממדין שנהרגת וכמבואר בקרא הן הנה היו לבני ישראל למכשול (הושמט מרוב דפוסי הרמב"ם ה"י שם מפני הצנזור), ולכן נהרג הנביא שקר עכו"ם שהכשיל ישראל בנבואתו.
ודבריו תמוהין שברמב"ם מפורש שהעונש מפני נביא שקר ולא מפני שמכשיל, וגם לא מצינו מפני המכשול העונש חנק, וצ"ל כמ"ש דמיירי שנתגייר ומבין אחיך הוא ודינו כנביא שקר ועדיין צ"ב
Halacha 2
1. When does the chiyuv misah apply?
EMunah Vetorah
מצוה לשמוע לו והעובר על דבריו חייב מיתה בידי שמים. במנחת חינוך (תקל"ז) תמה על הרמב"ם שאם כן העובר באיסור עשה נימא שחייב מיתה בידי שמים שהנביא משה רבינו ציוה כן ועבר על דבריו ע"ש.
ונראה דל"ק כלל שזהו רצונו ית"ש שקבע בזה חומר עשה דוקא, משא"כ כשנביא מחדש מעצמו דבר בנבואה בזה רצונו ית"ש שיהיה דין מיתה, ולכן במתנבא פירוש שונה ממה שקבלנו ממשה חייב כמו שביארנו לעיל ה"א
Avodas melech
וכתב רבנו וכן אם צונו בדברי הרשות וכו' מצוה לשמוע לו והעובר על דבריו חייב מיתה בידי שמים. הנה כאן אינו מבורר בדברי רבנו אם חייב מיתה בידי שמים גם בעובר על צווי הנביא לקיים או לעבור על המצוה לפי שעה, ורק לקמן בה"ג ביאר דאיכא בזה מצוה דאליו תשמעון, אבל לא ביאר אי איכא בזה חיוב מיתה אם לא שמע לדבריו, אבל מבואר להדיא בהקדמתו לפי' המשנה ובספר המצוות מצוה קע"ב אליו תשמעון אפילו אמר לך עבור על אחת מן המצוות הכתובות בתורה לפי שעה שמע לו והעובר על דבריו חייב וכו'.
והנה במשנה איתא המוותר על דברי נביא ופי' רבנו שזהו העובר על דברי הנביא, ועי' בפי' המשנה שפי' ומוותר על דברי נביא שיקיל ויעלים עין בדברי הנביאים ולא יעשה מצותם על הדיוק (ועי' בס' מלאכת שלמה למשניות שם הביא בשם ס' כתר תורה להר"ר דוד ויטאל ז"ל שרבנו מפרש המוותר על דברי הנביא ר"ל מי שמדקדק אחריו ביותר לנסותו, והם המה דברי רבנו בסוף פ"י לקמן, ואיני יודע מנין לו לומר כן).
והנה ראיתי בס' מנחת חינוך מצוה תקט"ז תמה טובא על דברי רבנו דאם נימא דכל העובר על דברי הנביא ואיננו שומע בקולו בכלל מוותר על דברי נביא הוא וחייב מיתה בידי שמים, א"כ כל מצוות עשה שבתורה יהיה חייב עליהם מיתה בידי שמים כדין עובר על דברי נביא אדון הנביאים, וקשה לומר דדוקא בשאר נביאים חייב העובר על דבריהם ולא במשה שהרי פלא לומר כן, ומלבד זה תקשי מהא דשאול שנענש להסירו ממלוכה ולמה לא סגי ליה בדיניה דמוותר על דברי נביא על דברי נבואת שמואל, עוד דייק מהא דאמרו בגמ' שם המוותר על דברי נביא כגון חבריה דמיכה בן ימלא דכתיב ואיש אחד מבני הנביאים אמר וכו' הכני נא וימאן וכו' ויאמר לו יען אשר לא שמעת וכו' ולמה צריכה הגמ' למשל כגון וכו' הא מי שעובר על דברי נביא ישנו בעונש וא"צ דמיון לזה עי"ש, ואשר על כן כתב דלולא דברי רבנו הוי אמר בפירוש המוותר על דברי נביא הוא כפירש"י ז"ל דרצונו לומר המפקירים שלא חששו לדברי הנביא וע"ז יש חיוב מיתה בידי שמים משום שאינו מאמין בנבואה, אבל אם עובר רק על מצות הנביא עובר רק בעשה ואינו חייב מיתה בידי שמים וכתב שהדבר נ"ל ברור כן.
ודבריו ז"ל נפלאו ממני, דהרי פשוט אם אמר הנביא דבר בשם ה', וצוה שיעשו כן, הנה העובר חייב מיתה בידי שמים, אבל אם יאמר הנביא שהקב"ה צוה לעשות כן, ומי שלא יעשה כן נענש באיזה עונש שהוא, הרי ברור דהעובר על דברי הנביא נענש רק במה שאמר שיענש אם לא יקיים אבל אין כאן חיוב מיתה בידי שמים להעובר על דברי נביא, שהרי גם זה בכלל הנבואה, שאם יעבור יענש בעונש האמור ע"י השם, ולפי"ז מאי קשיא ליה דיתחייב מיתה בידי שמים על כל עשה, והרי משה רבנו צוה קיום העשה וצוה גם העונש על עבירת העשה שאין בה מיתה בידי שמים ואיך אפשר לומר אח"כ שיתחייב על זה מיתה בידי שמים כדין המוותר על דברי נביא והרי כך נצטוה מפי הגבורה וכך היתה הנבואה שאין על עבירתה חיוב מיתה בידי שמים ופשוט, והקושיא משאול בודאי לק"מ דהרי פשוט דאינו חייב מיתה בידי שמים אלא א"כ עבר על דברי נביא במזיד כדין כל התורה כולה אבל אם היה מוטעה בדין בודאי שאינו חייב מיתה, והרי שאול טעה בדין זה, שהרי למד ודרש ק"ו מדין עגלה ערופה וכדרשתם ז"ל מקרא וירב בנחל עי' יומא כ"ב ב', והראיה שאמר לשמואל הקימותי את דבר ה' הרי שטעה בזה, ובודאי שלא היה שם שום חיוב מיתה בידי שמים אלא שמ"מ נענש והוסר ממלוכה על שמעו בקול העם וכמבואר בכתובים כי יראתי את העם ואשמע בקולם וע"ז נענש, ודברי רבנו ברורים (ובאמת עי' ברש"י ז"ל על התורה שהעתיק ג"כ העובר על דברי נביא ולא כמו שרוצה הרב הנ"ל לדייק מלשון רש"י בגמ' דבעי דוקא שיפקיר ויבעט בדברי הנביא).
בר מן דין נראה לי לומר דאינו חייב העובר על דברי נביא אלא א"כ שמע מפי הנביא, אבל אם לא שמע הדברים מפי הנביא אף שהוא ג"כ בכלל הנבואה פטור ממיתה, וראיה לזה מהא דבעינן שם בגמ' לימוד מיוחד לנביא העובר על דברי עצמו מקרא דלא ישמע קרי ביה וכו' וקשה דתיפוק ליה שהרי הוא שמע מפי הגבורה ויודע הצווי והרי הוא ג"כ בכלל הנבואה דאי לאו הכי אינו עובר על דברי עצמו, וא"כ הרי הוא מוותר על דברי נביא, ובעל כרחך כיון דהוא לא שמע הדברים מפי נביא אף שהוא יודע הנבואה מ"מ לא היה חייב מיתה בידי שמים משום זה אי לאו קרא דלא ישמע דמרבינן מיתה לעובר על דברי עצמו, ונראה עוד דהדבר מפורש בספר בקרא דודבר אליהם את כל אשר אצונו ודרשו ע"ז ודבר עליהם שלא להושיב מתורגמן ונראה דאין זה צווי רק לנביא שלא להושיב מתורגמן אבל הוא דין בדיני נבואה ותנאי בדין והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי אשר ידבר בשמי דדוקא במדבר ע"י עצמו אבל לא ע"י מתורגמן, והוא מטעם זה דבעינן דוקא שישמע מפי הנביא עצמו.
ולפי"ז אין מקום לקושית המנחת חינוך דלחייב על כל עשה ולא תעשה מיתה בידי שמים משום עובר על דברי נביא, דהרי אנחנו לא שמענו הדברים מפי משה עצמו ואין כאן חיוב מיתה בידי שמים אם לא לדורו של משה ששמעו מפיו ולפי"ז מיושב מאי דהקשה המנחת חינוך דלמה אמרו בגמ' המוותר על דברי נביא כגון חבריה דמיכה וכו' ולמה בעינן דוגמאות לעובר על דברי נביא ולפי"ז ניחא דהדוגמא היא דבעינן שישמע דוקא מפי הנביא דוגמא דחבריה דמיכה ויש להאריך עוד בזה אבל אכ"מ
Halacha 4
1. How do we paskin like beis hillel which was determined through a bas kol?
קונטרס דברי סופריםוסרמן, אלחנן
Avodas Hamelech
או שאמר בדין מדיני תורה שה' צוה לו שהדין כך הוא והלכה כדברי פלוני הרי זה נביא השקר ויחנק אע"פ שעשה אות שהרי בא להכחיש התורה שאמרה לא בשמים היא. עי' כ"מ שכתב שנראה מדברי רבנו שאפילו כיון את ההלכה לטמא את הטמא ולטהר את הטהור יחנק ומדבריו בראש הפרק נראה דדוקא כשבא להוסיף או לגרוע או לשנות עי"ש מה שנדחק, עוד הקשה הכ"מ ז"ל אבל קשה לי דאמרו ביבמות בפ"ק דיצתה בת קול לומר הלכה כבית הלל וקי"ל הכי בכל דוכתי והתוס' שם ובפ' הזהב נתנו טעם לדבר ואינו עולה כפי דעת רבנו וצ"ע ע"כ. ור"ל שהתוס' כתבו לישב הא דאמרו בכל מקום אין משגיחין בבת קול וכאן אפסק הלכתא כהבת קול ותי' דאפשר דבתנור עכנאי היה הבת קול לכבודו של ר' אליעזר וכן בתירוצם השני כתבו דלהכי קי"ל כב"ה משום דהבת קול לא היה נגד הדין דבאמת ב"ה הוו להו רובא, ושני התירוצים לא יתכנו לדעת רבנו דס"ל דאפילו כיון להלכה הרי זה נביא השקר משום דלא בשמים היא, ובודאי יקשה עוד יותר לדעת רבנו דאיך אפשר לומר דהוא נביא שקר והרי אנו מוצאים שהכריעו בדינים מן השמים והרי יצתה בת קול והכריעה ובג' מקומות הופיעה רוח הקודש וכדומה ולו יהא שאין אנו משגיחין בזה אבל איך נידון אותו לנביא השקר.
והנה ראיתי להרב מרכבת המשנה ח"ב כתב וז"ל והלכה כדברי פלוני פי' ואנו יודעים ע"פ בי"ד הגדול שנקבע הלכה כדברי פלוני ודלא ככ"מ שנדחק בזה עכ"ל, ולא ירדתי לסוף דעתו, דאם כוונתו לחלק דדוקא היכא שיש כבר הכרעה מבי"ד הגדול שהדין כך הוא ושהלכה כדברי פלוני, ואז אם אומר הנביא שהדין כן אף שכיון להלכה הוי נביא השקר, שהרי כבר יש הכרעת ההלכה ע"פ בי"ד הגדול, משא"כ כשאין עדיין הכרעת בי"ד אין עליו דין נביא השקר ושפיר יכול להכריע מלבד שתמוה לומר כן עוד מדברי רבנו שנביא להלן בפי' המשנה נראה שאינו כן, ועל כרחך צ"ל דכונתו שדוקא באומר שהדין כך או שהלכה כדברי פלוני וע"פ בי"ד הגדול נקבע להיפך, ולפי"ז הרי דוקא באינו מכוון כהלכה נקרא נביא שקר, ולפי"ז היינו הך מה שכתב רבנו כבר שעקר דבר מדברים שלמדנו מפי השמועה. ומלבד כל זה הרי רבנו בפי' המשנה בהקדמתו כתב להדיא וכן אם יעיד הנביא שהקב"ה אמר אליו שהדין במצוה פלונית כך וכי סברת פלוני היא אמת יהרג וכו' שלא הרשנו הקב"ה ללמוד מן הנביאים אלא מן החכמים אנשי הסברות והדעות הרי להדיא דאף שכיון להלכה וגם בדבר שלא נקבע עדיין ע"פ בי"ד הגדול הדין כך שהוא נביא שקר, וראיתי לחכם אחד שרוצה לומר דתלוי הדבר בפלוגתא דסוף עדיות דאיכא תנאי דס"ל דאליהו בא להשוות המחלוקת וכן לטמא ולטהר הרי דיכריע בדיני התורה, ובאמת מצינו לרז"ל במקומות אין מספר שאליהו יברר ספיקות, ולדעת החכמים שם אינו בא להורות בשום דינים אלא לעשות שלום בעולם ורבנו לטעמיה דס"ל הכי בסוף הל' מלכים כחכמים, ואין זה אלא חדוד והרי אליהו הוא ג"כ מחכמי המסורה ויכול להכריע ע"פ הקבלה שבידו, והא דמביא רבנו ראיה בהקדמתו שם מהא דאמרו אילו אמר לי יהושע בן נון מפומיה לא צייתנא ליה וכן מהא דאמרו אם יבא אליהו ויאמר חולצין בסנדל אין שומעין לו אף שהם מחכמי המסורה, ר"ל היכא שבאו לשנות הקבלה בתורת נביאים אבל בודאי יכולים להכריע בדין ע"פ קבלתם וכמו שיבואר להלן וכי משום דנביאי נינהו גרעי.
והנה יצא עתה לאור ס' אור שמח וראיתי שרוצה לחלק בין היכא שבאה ההכרעה על האדם, וכמו בבת קול דבית הלל שבאה ההכרעה לא על עצם הדין אלא שהלכה כב"ה בכלל, או אם באה ההכרעה בהלכה פרטית לאמור ההלכה כפלוני שע"ז אמרו לא בשמים היא ואם אמר כן נביא הרי זה נביא שקר, אבל לקבוע הלכה בדרך כלל שאלו ואלו כדאים לסמוך עליהם ולפסוק כמותם אין זה בגדר לא בשמים היא והוא דבר חדש וצריך ראיות.
והנה בודאי מצינו דהכריעו להלכה ע"פ דברי הנביאים עי' זבחים ס"ב דשלשה נביאים עלו עמהם מן הגולה אחד שהעיד על המזבח ואחד על מקום המזבח ואחד שהעיד שמקריבין אע"פ שאין בית והעתיק כן גם רבנו בפ"ב מהל' בית הבחירה ה"ד, והנה אם אפשר לומר על מקום המזבח שהוא רק בירור דבר ולא דין אבל שמקריבין אע"פ שאין בית הרי זה דין מדיני התורה וסמכו על הנביא ולר' אליעזר בן יעקב שם הרי העיד להם נביא גם על התורה שתכתב אשורית, ולכאורה נהי דאין זה חידוש שנאמר על זה אין נביא רשאי לחדש וכמ"ש בסנהדרין כ"ב את משנה התורה כתב שעשוי להשתנות אבל מ"מ הרי עשו ע"פ נביא בדין מדיני התורה, וכן מצינו שהעיד ר' דוסא בן הרכינס ביבמות ט"ז שעל מדוכה זו ישב חגי הנביא ואמר ג' דברים צרת הבת אסורה עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית ומקבלין גרים מן הקרדויין ומן התרמודין וכן בנזיר נ"ג שבי"ד שלאחריהם אמרי מפי חגי זכריה ומלאכי דחצי קב עצמות וחצי לוג דם לכל, רובע עצמות ורביעית דם לתרומה וקדשים, אבל לא לנזיר ועושה פסח וכן אפסק להלכה, וכן א"ר יוסי מפי חגי זכריה ומלאכי בראשית הגז ארבע, בחולין קל"ז וכן אמרו ר' מאיר ור' אלעזר ור' שמעון במעשר בהמה מפי חגי זכריה ומלאכי, והוא דבר פשוט שהרי מלבד שהיו נביאים הרי היו חכמי המסורה ועל ידיהם נתקבלה ונמסרה התורה מדור לדור ובודאי שהכרעתם ע"פ הקבלה היא העיקר וכל מה שמנינו בזה ע"פ קבלת הנביאים אמרו כן ועיקר האיסור הוא אם הנביא אומר כן מצד הנבואה שכך נאמר לו מן השמים והרי זה סותר למה שנמסר לנו לא בשמים היא וא"כ ממילא נביא שקר, שהוא סותר זה שכתוב בתורה ועי' בתוס' בכורות נ"ח ד"ה מפי חגי שהביאו בשם רש"י וכיון דנבואה היא, כהלכתא בלא טעמא היא וליכא למיקם עלה, אולם ברש"י שלפנינו אינה.
ומה שיש לעמוד קצת הוא מה דאמרו בכמה דוכתי כמו במועד קטן ה' רמז לציון קברות מן התורה מנין ת"ל וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון א"ל רבינא לרב אשי הא מקמי דליתי יחזקאל מאן אמר וכו' וכן בפרועי ראש דחייבין מיתה ילפינן מקרא דיחזקאל וראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו וכתיב בתריה ויין לא ישתו עי' תענית י"ז וסנהדרין כ"ב ופ"ג וכן בערל דאמרו ע"ז בכמה דוכתי דדבר זה מתורת משה לא למדנו עד שבא יחזקאל בן בוזי ולמדנו כל בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבא אל מקדשי, וכן הא דבגדי כהונה הוא של פשתים מיחזקאל ילפינן עי' יומא ע"א וזבחים י"ח וכן הדין דלא יחגרו במקום שמזיעין לא למטה ממתניהן ולא למעלה מאציליהן אלא כנגד אצילי ידיהן הוא מקרא דיחזקאל לא יחגרו ביזע ועי' במנחות מ"ה כהנים אצטריך ליה סד"א הואיל ואשתרי מליקה גביהו אשתרי נמי נבילה והרי כל אלו דיני התורה ע"פ נבואה נאמרו ע"י יחזקאל ואף שאמרו שם בכל אלה גמרא גמירי להו ואתא יחזקאל ואסמכוה אקרא, אבל לפי דברי רבנו דאפילו כיון את ההלכה מ"מ דין נביא השקר עליו דדיני התורה לא בשמים המה הרי כל זה צריך תלמוד.
אשר מכל זה נראה ברור, דודאי אין כלל זה דלא בשמים היא שאין שום הכרעת דין משמים שהרי בודאי יש שיכריעו וכמו שמצאנו במקומות אין מספר דיצתה בת קול ואמרה כך כך וכן אמרו במכות בשלשה מקומות הופיעה רוח הקודש, אבל הכוונה היא שאין כח בהכרעת שמים להכריע את הדין ואין אנו מחויבים לשמוע להכרעה זו, ובודאי אם יאמר נביא שנתגלה לו מן השמים שהדין כך וכך אין זה נביא השקר אלא שאין אנו מחויבים לשמוע בקולו כלל והרי הוא כאחד משאר החכמים, והדברים מבוארים להדיא אצל רבנו בפתיחתו לפירוש המשנה וז"ל וזה העיקר מפתח לכל הענין ההוא ובזה לבדו הנביא יבדל משאר בני האדם במצוות, אבל בעיון וסברא המצוות הוא כשאר החכמים והם כמוהו שאין להם נבואה, שהנביא שיסבר סברא ויסבר כמו כן מי שאינו נביא סברא, ויאמר הנביא כי הקב"ה אמר אלי שסברתי אמת לא תשמע אליו רק אלף נביאים כולם כאליהו ואלישע יהיו סוברים סברא אחת ואלף חכמים וחכם, סוברים היפך הסברא ההיא אחרי רבים להטות וכו' הרי שכתב רבנו רק שאין הנביא מכריע בזה שאומר שהקב"ה אמר אליו אמת אבל לא אמר כלל עליו שהוא נביא שקר, וכן אין שואלין לנביא דינים שישים עליהם בתורת נבואה וכמו שכתב רבנו בפי' המשנה שם שלא נאמר בתורה ובאת אל הנביא כי אם אל השופט וכן אין נשאלין באורים ותומים בדין מדיני התורה וכמו שאמרו בדוד וישאל דוד בה' לאמר האלך והכיתי מאי קא מיבעי ליה אילימא אי שרי אי אסור (בשבת) הרי בית דינו של שמואל הרמתי קיים עי' עירובין מ"ה.
אמנם כשבא הנביא ומצוה כן בשם ה' בדין מדיני התורה הרי זה נביא השקר, שהרי דבר זה א"א, שהרי נבואת הנביא כשהוא בא בצווי אל בני ישראל מכרחת ע"פ המצוה דאליו תשמעון והאיש אשר לא ישמע וכו' והרי כיון דלא בשמים היא הכרעת התורה וא"א להכריח בהכרעתם, א"כ אי אפשר שישולח נביא על זה וזהו מה שכתב רבנו או שאמר בדין מדיני התורה שה' צוה לו שהדין כך הוא והלכה כדברי פלוני, ואפילו מכוין להלכה אין בכך כלום שא"א שיצווה ע"ז הנביא וזוהי הכחשה בתורה שנאמר בה לא בשמים היא, אבל בנבואת יחזקאל שבא וניבא עתידות את אשר יהיה באחרית הימים בבנין המקדש ומבאר כמה דינים בודאי דהוי נבואה ואנו רשאים ללמוד מנבואה זו כל הדינים שאפשר ללמוד מהם בביאור דיני התורה, ובודאי שהיה רשאי לכלול כל הני דינים שהיה לו בקבלה בסדר הנבואה שנאמרה לו לעתיד, ואין זה נוגע כלל לדין הנביא הבא לצוות בשם ה' בדין מדיני התורה והדברים מבוררים בעזהי"ת בזה בכל הפרטים.
Halacha 5
1. Stira in Rambam
Emunah vetorah
וכל מה שעשה בלאט וכישוף עשה ויחנק. דברי הרמב"ם כאן תמוהין, שכאן מסיק שאם אמר בשם הקב"ה לעבוד ע"ז הוא נביא שקר ויחנק, ולהלן רפ"ב דע"ז מסיק שאם אמר בשם הקב"ה לעבוד ע"ז הוא נביא שהדיח שבסקילה וצ"ב, רק בפשוטו במדיח חייב בהצליח שהודחו בדבורו, אבל כאן מיירי על עצם הנבואה אף שלא שמעו לקולו כלל, וביותר נראה שאם רק אומר בשם ה' הוא נביא שקר, אבל בהוסיף להסית הוא בכלל מסית שחייב סקילה וא"ש.
Avodas melech
אבל בעכו"ם אין שומעין לו ואפילו לפי שעה וכו' ולפיכך נדע בודאי שהוא נביא שקר וכו' ויחנק. ועי' לח"מ בה"א שתמה והרי בעוקר מקצת וקיים מקצת בעכו"ם גם רב חסדא מודה דלרבנן בסקילה, ורבנו דס"ל כרבנן דנביא שהדיח בסקילה בפ"ה דעכו"ם איך כתב הכא בעוקר מקצת דעכו"ם דבחנק, ועדיפא הו"ל להקשות שהרי כתב כאן רבנו ואפילו לפי שעה וא"כ הרי ס"ל לרבנו דאפילו בעוקר כולו הוא בחנק, אמנם הרי כבר ביארנו לעיל דהתם בנביא המדיח, וכאן בנביא המתנבא בשקר ואיננו מדיח, וכבר עמד ע"ז גם הלח"מ בעצמו לקמן בהל' עכו"ם והוא פשוט וברור.
Reply to this comment.Flag this comment.
Moshe -4 years ago
Dear Anonymous: please see the comment to your lengthy Hebrew essay above.
Reply to this comment.Flag this comment.
Anonymous -4 years ago
Question for Rabbi YY
In perek 7 of hilchos yesodei hatorah you mentioned that Moshe rabbeinu abandoned his wife tzipporah and all futures wives for that matter, in service to hashem. This is always a point in Judaism that has confounded me. Why is there this emphasis on asceticism when it comes to gedolei hador when a healthy and wholesome marriage is seemingly the proper mode of being for a frum Jew? Why did Moshe abandon his wife? If he is the paragon of truth and righteousness then he ought to be THE very person who seemingly should have stayed married to his wife in spite of being totally given over to hashem. Thank you for your shiurim, Rabbi. I look forward to your answer.
Reply to this comment.Flag this comment.
Anonymous -4 years ago
Perek 8
Halacha 1
1.Os of Korach was not a proof to Nevuah?
Massah rokeach
שעינינו ראו ולא זר. כי ידוע שכל נפשות ישראל היו במעמד הר סיני כמ"ש ז"ל
--possible to answer perhaps with the ramban
וזה שאמר לו הקב"ה בתחלת נבואתו וכו' והיה נשמט מלילך ואמר והן לא יאמינו לי עד שהודיעו הקב"ה וכו' והוא שהכתוב אומר וזה לך האות וכו'. דברי רבנו תמוהין שהם היפך סדור הכתובים ועי' לח"מ ומחברים רבים, ומרכבת המשנה חושב דהא דאמר רבנו עד שהודיעו הקב"ה שאלו האותות אינן אלא עד שיצאו ממצרים וכו' ור"ל זהו מאמר הכתוב והאמינו לקול האות האחרון ועדיין מידי מבוכה לא יצאנו.
אבל כוונת רבנו בזה מבוארת, דר"ל דעל מאמר השי"ת ושמעו לקולך טען משה ואמר והן לא יאמינו לי מה שהוא תמוה מאד וכבר דרשו ז"ל במדרש רבה שאמר משה שלא כהוגן והבאתיו לעיל ונענש משה ע"ז וגם זה קשה מאד דהרי מצאנו אח"כ שאמר השי"ת והיה אם לא יאמינו לך הרי דחששת משה לא היתה כ"כ רחוקה עד כי אמרו במדרש שם מיד השיבו הקב"ה כשיטתו, נתן לו אותות לפי דבריו, והדבר יפלא ביותר כי על מה שאמר לו השי"ת וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה, על זה לא טען משה כלל כי לא יאמינו לו, מה שבאמת ע"ז יש לטעון יותר כמו שטענו המחברים וכי יש לך אות מה שיהיה אחר זמן אחר שיוציא את העם ממצרים, אמנם רבנו השיב על כל אלה תשובה נצחת, דהאות הזה היה רק למשה, על שראהו הקב"ה שהוא חושש שהמאמין ע"פ האותות יש בלבבו דופי ומהרהר ומחשב, והבטיחו השי"ת על זה שלא יהרהרו אחר אמונת נבואתו ואמר לו וזה לך האות ור"ל שהאות הזה רק למשה הוא, וזה לך האות, לך דווקא שבהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה ויראו הכל בעיניהם ולא ישאר בלבבם שום הרהור והמה יהיו העדים ע"ז, אולם על האותות שעשה במצרים שהיו רק לשעה באמת עליהם נסתפק משה והן לא ישמעו לי, לפי שהמאמין ע"פ האות יש בו דופי ואין לו קיום וכן היה באמת שהאמינו וחזרו, גם לא שמעו אליו אח"כ מקוצר רוח ואין כונת רבנו כלל דמתחלה אמר והן לא יאמינו לי, ולבסוף נתן לו האות של בהוציאך את העם ממצרים, אלא שכונתו דבתחלת נבואתו של משה בעת שנתן לו האותות הרי טען משה והן לא יאמינו לי, לפי שהאמנה ע"י אות ומופת יש בה דופי וכן היה באמת, והבטחת השי"ת היתה כי אלה האותות ישמשו רק עד יציאתם ממצרים ואח"כ ישתנה הדבר, וזהו מה שנתן לו למשה אות מכבר ואמר לו וזה לך האות שעליו לא טען משה כלל, והדברים פשוטים.
אלא מפני המצוה שצוה משה בתורה. בכת"י אברבנאל מפני המצוה שצונו בתורה.
Reply to this comment.Flag this comment.
Moshe -4 years ago
Dear anonymous: please see the comment to your lengthy hebrew comment above
Reply to this comment.Flag this comment.