• N

  Noach -4 years ago

  Hi, hope you are well

  Thank you for the excellent shiurim…

   But on the main central medrash re Moshe Rabbeinu saying I looked through Beraishis….

   What will we do with Rashi, Shemos 2:14 – d’h Ochein Noida Hadovor…????

   This would seem to be a complete contradiction to the medrash brought… Iyh, I will look into it over Shabbos.

   Good Shabbos, Choidesh.

  B’H I found an answer! Sefer Nachlas Yaakov is a peirush on Rashi…
  

  The first PDF is from the Rashi I was referring to. The second PDF which he discusses posuk 22, Lomo Hareioso… from line 12 on page 2 asks the question directly and gives his answer…

   Nachlas Yaakov

  Nachlas Yaakov Shemos 2-14

  Reply to this comment.Flag this comment.

• O

  Odom -4 years ago

  Vacuum

  We are commonly taught that the purpoue of teaching a neshoma the entire Torah in uterem is to enable understanding in life, to carve out a framework for the Torah learned. Indeed when learning something new we often experience a sense of the familiar.

  In this maamar we have learned that the vacuam creates the space for the new. Maybe then the reason the neshoma needs to learn the whole Torah is to create the vacuam left by the forgetting when entering this world. A vacuam that not only creates space for Torah learning in this lifetime but also creates a craving satisfied only by the waters of Torah.

  Reply to this comment.Flag this comment.

• עיהע

  עזריאל יהודה הכהן ענגיל -4 years ago

  שיעור יום ג פרשת מטות מסעי כז תמוז תשע"ט, מאמר רבי הלל איתא בפסיקתא שיעור ה

  ב''ה. יום ג' פר' מטו''מ כז תמוז תשע''ט – שיעור עמוק בחסידות בשילוב דוגמאות פרקטיים מתוך ספרי בעל התניא והשו''ע ותלמידיו. השיעור נמסר ע''י הרה''ג והחסיד פה מפיק מרגליות ה''ה מוה''ר ר' יוסף יצחק יעקבסאהן שליט"א. תורגם ע''י עזריאל יהודה הכהן ענגעל

  מאמר ד''ה איתא בפסיקתא מאת מורינו הרב המאוה''ג חסיד ועניו ירא אלקים מרבים כקש''ת מו''ה הלל הלוי נ''ע מפאריטש. שיעור ה'

   בס''ד, מאמר מר''ה, והניחו על המכתב הרב רבי דוב זאב קאזעווניקאוו נ''ע אב''ד יעקאטרנסלאוו

  בהמאמר מסביר השאלה השניה של משה רבינו אל ה': בעולם הזה כשמישהו מקבל מאסר על שעבר על חוקי המדינה וכדו', אזיי ככל שעובר הזמן, תנאי המאסר הולכים ונהיו יותר קלים, לפי זה, הסיסטעם של גלות היה צריך להיות כך, כי מפני חטאנו גלינו לארצינו וכו' אם כך צריך להיות, שככל שעובר הזמן המצב נהיה יותר קל.

  כפי שלמדנו אתמול,

  ולמטה אנו רואים שסדרו של מדה''ד (מדת הדין) בתחילה הוא בתוקף, וע''י ששופך חמתו בדיבור או בפעולה בתוכחת מגולה עי''ז נחלש מדת הכעס לאט לאט עד שכלה ונמתק לגמרי התוכחת והיסורין שמייסר. כמובן שצריך לשפוך את חמתו בצורה נכונה, יעילה ואפקטיבית כי ללא זה, חמתו תחזור אליו שוב ושוב וביותר תוקף.

  ולכן המשבר כלים בחמתו מתקן הוא ליצרו. זה דין בעניין שבת, אם אני מקלקל אזיי אני פטור, אבל המשבר כלים בחמתו אזיי הוא חייב כי הוא מתקן את עצמו, הוא מיישב דעתו מזה (רמב''ם).

  ולכן למעלה מצינו ג''כ בר''ה שהוא יום הדין יום א' הוא דינא קשיא ויום ב' דינא רפיא. כפי שמובא באר''י ז''ל. דהיינו בהתחלה מדת הדין בתוקף ובהמשך זה נחלש וכו'.  

  וא''כ לפ''ז לדעת משה שהגלות הוא מדה''ד על איזה חטא כנ''ל, לכן שאל לידע שרש הדין מהו החטא, הרי צריך להיות סיבה ותוצאה, א''כ מה הסיבה? וזהו למה הרעות. דהיינו זה השאלה הראשונה. ואח''כ שאל על שורת הדין, (דהיינו איך עובד הסיסטעם של הדין) אם יש גם איזה חטא נעלם שע''י הו''ע הגלות (כדמצינו ג''כ באמת שהי' תיקון חטא דור הפלגה),

  רעיון זה הוא מספרי הקבלה ויתבאר לקמן, שהדור בגלות מצרים היה גלגול מדור הפלגה.

  אבל עכ''פ הי' צ''ל סדר הגלות מתחילה בתוקף יותר ומתחלש לאט לאט עד שמתעורר הגאולה, ולמה הי' בהיפוך זה, שמתחילה כתוב ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה, זה היה הזמן הכי טוב, יוסף היה כאן, הוא לא היה צריך לברוח מעשיו, הוא לא היה אצל לבן וכו', וארז''ל לא היו ימים טובים שהי' שרוי בטובה יותר מהם, ואח''כ נתעצם הגלות עד שמשנולדה מרים טעמו טעם מר בפו''מ (בפועל ממש) בפ''ו שנים האחרונות שהוא גימטריא אלקים, כידוע כשמרים נולדה המצב נהיה קשה ביותר, (אגב, עמרם פרש מאשתו בטענה למה ללדת ילדים אם פרעה יזרוק את כולם לים, אבל דווקא הייתה מרים ששכנעה לחזור כי יהיו כאלו שישארו בחיים, יהיו גם בנות, ויום אחד פרעה ימות, לא מפסיקים את מצוות פרו ורבו בגלל גזירה כזה או אחר) וכשנתעורר הגאולה ע''י משה הכביד הגלות בגו''ר (בגשמיות וברוחניות) כנ''ל.

  דהיינו כאן הכל היה הפוך, קודם כל רוגע ולאחמ''כ גלות, וכל זה משה לא יכל להבין שאין שורש הדין וגם אין שורת וסיסטעם הדין כי היה צריך להיות יותר קל בהמשך הדרך. והמצב בדיוק ההיפוך וזה קשה מאוד להבין.

  וכן גם עתה בגלות האחרון ג''כ הסדר כך, כי המצב רק נהיה יותר ויותר קשה, עברנו אלפיים שנות גיהינום כידוע. והנה מאמר זה נאמר לערך שמונים שנה לפני מלחמת העולם השני', ואין כאן המקום להאריך איך הגיהנום האחרון השואה הנוראית היה יותר ממה שהעט יכול לכתוב, הן המספרים והן איכות המיתות משונות שעוללו הגרמנים ימ"ש, להקדושים והטהורים הי"ד.

  ולכן נמשל ללילה, שבלילה בסופה, הוא קדרוניתא דצפרא, תוקף החושך.

  דהיינו החושך שלפני הבוקר, הוא החושך הכי חזק, יותר מאמצע או תחילת הלילה.

  וכידוע דבעקבות משיחא דוקא חוצפא יסגי כו' והו''ע (והוא העניין) מלחמת גוג ומגוג שהו''ע תגבורת קליפת אפיקורסות. דהיינו זה לא רק מלחמה פיזית אלא מלחמה רוחנית.

  וע''ז שאל לפי סברתו ומאז באתי כו' (וכן עתה מאז שהתחילו לדבר דא''ח (דברי אלוקים חיים) מזמן הבעש''ט ז''ל ואילך נתרבו האפיקורסים דוקא).

  וע''ז השיב לו הקב''ה עתה דוקא תראה כנ''ל, כעת כשהגלות במצב הכי נמוך, עתה תראה שהגאולה תגיע.

  והביאור שכללות ענין הגלות אינו מדה''ד (מדת הדין) שיפול עליו ב' השאלות, רק הוא מדת הרחמים, והנה ה' שובר למשה את כל המיתוסים שהוא ידע עד עכשיו, לפי מה שמבוסס בספר בראשית, כל סיפור וסיפור, לעומת ספר שמות שום דבר לא מובן. לכן ה' אמר למשה, עתה תראה, כפי שלמדנו, וידבר אלוקים אל משה אני ה', דהיינו ה' אומר למשה, נעים מאוד, אתה חושב שאתה מדבר עם אלוקים, אבל לא, אתה מדבר עם אני ה', לית אינון אלא רחמים. אתה לא מבין איך זה עובד, לכן אתה שואל את שתי השאלות האלו, אבל אתה לא מבין כי אני ה', הכל זה מידת הרחמים.  

  ולכן הוא הסדר באופן זה דוקא שהחושך מתגבר והולך דוקא, וכשמגיע למדריגה היותר תחתונה דוקא שאין למטה הימנה אז תתעלה פתאום במדריגה העליונה שאין למעלה הימנה כו' לכן אמור כו' וידעתם כי אני הוי' כו'.  

  (אולי יש לומר, שאנו רואים כאן יסוד גדול בתורת הגלות ע''פ חסידות, למרות שאנו רגילים לקרוא ולשמוע שאנו לא בסדר וחטאנו ולכן ה' אינו מפסיק להעניש אותנו שוב ושוב וכו', כי הרי כבר מזמן התנקנו מהחטאים וחזרנו בתשובה, וכל הגלות הארוך והמר הזה הוא לא בגלל שאנו חוטאים ואנו לא בסדר, אלא הכל זה בא ממדת הרחמים ולא מסיבה ותוצאה של שכר ועונש, וכל זה הכנה לקראת הגאולה השלימה וגילוי האור העצום השמור מאז ששת ימי בראשית, שאז תתעלה פתאום במדריגה העליונה שאין למעלה הימנה.

  למדנו במאמר מקושש עצים, שכל עניין המצרים היה על ידי גלגול, שנתגלגל הדבר, לכן גם כאן בגלות האחרון נתגלגל הדבר ואנו עדיין תקועים בגלות. ואין כאן עניין להסתובב כל הימים בדיכאון ורגשי אשמה, שאנו לא בסדר, לכן מגיע לנו כזה גלות, אלא ההיפוך יש כאן רחמים עצומים וגדולים מצד ה' על בניו, וזה מובן מאוד גם מצב האנושיות, כי ככל שהילד סובל יותר, אזיי האבא יש לו יותר רחמים על הבן).

  ולהבין היטב איך מתורצים ב' השאלות עי''ז, הנה יש להקדים ענין סדר ההפטורות הנ''ל ג' דפורענותא שמבואר סדרן בשם סה''ק (ספרי הקבלה) בהתחלת המאמר, וצריך להבין סדר זה מפני מה ההסתלקות הוא ג' וההתגלות הוא ז' וכנ''ל.

  צריך להבין מה שלמדנו בתחילת המאמר, לפי האר''י ז''ל ועוד.

  מלכות חוזר מתשובה תתאה ומתשובה עילאה אחרי ר''ה, ואז מגיע יו''כ שזה מוחין דעתיק, ואז מגיעים לבריאה יצירה ועשייה, שמיני עצרת ושמחת תורה, זה שמחה ותענוג לכל הנשמות של בריאה יצירה ועשייה, כמו שכתוב וישמחו בך וכו'.

  ואנו צריכים להאמין שהאר''י הקדוש יודע מה הוא מדבר שיש התאמה מושלמת בין הנגלה לנסתר, דהיינו זה הקודים שמסבירים את התהליכים שקורים. ולכן היינו צריכים להבין כל הסיפור שקרה עם משה וה' וכו'.

  דהנה ידוע שהאבלות הו''ע (הוא עניין) הסתלקות המוחין, והאבלות הוא מקור הנחמה וכמשי''ת. ועדיין הסתלקות זה ג' והנחמה זה ז'.

  דהנה סדרן של הדברים בד''כ כך הוא (וכמשי''ת איה''ש אח''כ באריכות ע''י משל כללות הסדר הנ''ל),

  משלימותן של מוחין הקודמים נתעורר במקור מוחין חדשים יותר נעלים,

  והם הנק' מוחין דעתיקא, ומהתעוררות מוחין החדשים נעשה הסתלקות מוחין הקודמים,

  ברגע שחב''ד הסתיים בשלימותן, אזיי יכול להופיע השלבים החדשים. שזה המקור של המוחין, שזה כתר, פנימיות הכתר, או עתיק, ולכן אני מוכנים מצד המקור, שאז יכול להופיע רמות חדשות של מוחין.

  וההסתלקות הוא בד''כ בג' בחי' בעילוי אחר עילוי כנגד ג' מוחין חב''ד, וההסתלקות ממוחין הקודמים הוא סיבה להתגלות מוחין חדשים היותר נעלים.

   

  רק שמתחילה הם נגלים בז' מדות של המשפיע ונעשה מזה נהירו דאנפין אצל המשפיע,

  כמו שאומרים את זה בקבלת שבת לפני מעריב  וְכֻלְּהוֹן מִתְעַטְּרִין בְּנִשְׁמָתִין חַדְתִּין כְּדֵין שֵׁירוּתָא דִצְלוֹתָא לְבָרָכָא לַהּ בְּחֶדְוָה בִּנְהִירוּ דְּאַנְפִּין

  והמקבל מתנחם בזה שרואה פנים צהובות אצל המשפיע,

  ומקווה עי''ז לגילוי יותר נעלה, ועי''ז מכין א''ע ומפשיט א''ע בב' מיני הפשטות, לקבל גילוי החדש מן המשפיע.

  וכשרואה המשפיע הפשטת המקבל, נתעורר המשפיע לגלות לו מוחין חדשים, כידוע שחלל ריקן של המקבל מעורר לתענוג הפשוט של המשפיע להשפיע.

  מילים כפשוטו, פשוט מדהים.

  וכששומע המקבל מוחין החדשים מפי רבו, נעשה אצלו שמחה ותענוג כמו שהוא אצל רבו,

  ועוד נעלה יותר מפני שאצלו (אצל התלמוד) הוא חידוש יותר. משא''כ אצל רבו.

  זהו כללות הסדר מגלות מצרים וגלות האחרון,

  ועד''ז (ועל דבר זה) קבעו בכל שנה מן הסתלקות לוחות הראשונות עד התגלות לוחות האחרונות כמשנת''ל בענין ההפטורות:

  ידוע מהאבן עזרא היינו ששנה הוא מלשון משנה ומלשון שינוי, שבכל שנה יש חזרה של כל שינויי החיים והתקופות. כל שנה זה השתקפות של כל גלגל החיים, וכל שנה זה שונה, וגם ההיסטוריה חוזרת כל פעם. וזה הלוחות הראשונות בג' שבועות של אבלות וגלות וכו'.

  כל זה לשון האר''י ז''ל וצריך להבין את זה באופן פרקטי.

  שלב א. זה הסתלקות ג' מוחין של חב''ד, כגון אני פגיע יותר וכדומה, וזה האבלות, וזה משתקפת ג''כ בהלכה. יחד עם זאת, זה קורה בגלל שהרמות החדשות נכנסות לתמונה כדי לחזור למקור ולעתיק, ואז מתגלה מוחין חדשים, ויש התחדשות חדשה של ז' מידות חדשות. וזה שבע שבועות של נחמה שמתגלה אצל המשפיע, ואז הנשפע נפתח והמשפיע רואה שהוא מוכן ומזומן אזיי המשפיע מתעורר להשפיע וכו'.

  המשך יבוא מחר בעז''ה.   

  ולהבין ביאור הדברים הנ''ל, יש להקדים ע''פ מש''ל הן השפעת שכל הרב לתלמידו(שהוא המשל היותר מכוון לענין השפעת אלקות בעולמות, כמבואר בס' אור תורה מהמגיד נ''ע). דהנה רב גדול המשפיע שכל לתלמידו, הנה בכל דרוש פרטי הוא כלול מפרצוף שלם מי''ס, דהיינו רב גדול המשפיע שכל לתלמידו, הנה בכל דרוש פרטי הוא כלול מפרצוף שלם מי''ס, דהיינו דברים היוצאים מן הלב.   

  Reply to this comment.Flag this comment.

• M

  Moshe -4 years ago

  Darkest before the  dawn: 

  If even Moshe Rabbeinu, the greatest novi ever, couldn't see the future beyond the increased  harshness in Mitzrayim, and therefore challenged Hashem, perhaps the recent holocaust, the greatest tragedy ever (tho 80% died in Mitzrayim whereas 33% on the holocaust?); is our last darkest period before the end of the longest golus and before the  ultimate dawn of geula?

  Reply to this comment.Flag this comment.

Maamar Reb Hillel Eisa B'Psikta #5

Rabbi YY Jacobson

• July 30, 2019
• |
• 27 Tamuz 5779
• |
• 611 views

Related Classes

• 

  48 min

  Maamar ​Reb Hillel of Paritch Eisa B'Psikta #1

  It's Not About Punishment

  T​he Three Weeks of Pain & Seven Weeks of Comfort​
• 

  56 min

  Maamar Reb Hillel Eisa B'Psikta #1

  G-d Says to Moshe, You Got to Get to Know Me

  Understanding What Is Midrash? How Does It Work?
• 

  48 min

  Maamar Reb Hillel Eisa B'Psikta #2

  Not All Pain Comes From Sin

  How Does the Midrash Know the Stories It Tells?
• 

  Maamar Reb Hillel Eisa B'Psikta #3

  Don’t Try to Change Your Children; Change Yourself

  When You Live With Love, You Will See It Everywhere
• 

  Maamar Reb Hillel Eisa B'Psikta #4

  The Jewish Law of Attraction

  Hashem Is Your Shadow: He Follows Your Cues
• 

  1 hr 3 min

  Maamar Reb Hillel Eisa B'Psikta #6

  What It Takes to Prepare a Class

  The Real Mentor and the Real Student: You Show Up With Every Part of You
• 

  1 hr 6 min

  Maamar Reb Hillel Eisa B'Psikta #7

  As the Mentor's Message Hits a Wall, New Awareness Is Unleashed

  As the Teacher Begins to Teach, New Layers of Depth Emerge. Why?
• 

  1 hr 9 min

  Maamar Reb Hillel Eisa B'Psikta #8

  As Your Energy Reaches the End of the Rope and Touches Your Disciple, You Are Reinvented

  As My Heart Touches Yours, I Can Discover Who I Am
• 

  Maamar Reb Hillel Eisa B'Psikta #9

  When You Come Home, Put Away the Phone

  As the Teacher Experiences an Epiphany in the Midst of Class, He Slowly "Detaches" From the Student
• 

  59 min

  Maamar Reb Hillel Eisa B'Psikta #10

  I Get It; I Understand It; I Really Get It

  The Three Steps of Cognition: Chachma, Bina and Daas
• 

  Chassidus: Maamar Reb Hillel Eisa B'Psikta #11

  The Pain of the Woman Who Shows Up but No One Is Present

  As the Student Empties the Vessel Completely, He Arouses in the Mentor the Desire to Give It All