• עיהע

  עזריאל יהודה הכהן ענגיל -4 years ago

  שיעור יום ד' פרשת דברים ששי לחודש אב תשע"ט מאמר רבי הלל איתא בפסיקתא שיעור יוד

  ב''ה. יום ד' פר' דברים ו' מנחם אב תשע''ט – שיעור עמוק בחסידות בשילוב דוגמאות פרקטיים מתוך ספרי בעל התניא והשו''ע ותלמידיו.

  השיעור נמסר ע''י הרה''ג והחסיד פה מפיק מרגליות ה''ה מוה''ר ר' יוסף יצחק יעקבסאהן שליט"א. תורגם ע''י עזריאל יהודה הכהן ענגעל. מאמר ד''ה איתא בפסיקתא מאת מורינו הרב המאוה''ג חסיד ועניו ירא אלקים מרבים כקש''ת מו''ה הלל הלוי נ''ע מפאריטש.

  בס''ד, מאמר מר''ה, והניחו על המכתב הרב רבי דוב זאב קאזעווניקאוו נ''ע אב''ד יעקאטרנסלאוו.

  והנה אצל המשפיע כל כמה שמעלה מחשבתו ומסלק אותה מההשפעה הקודמת, הנה ההמצאה החדשה מתקרבת אצלו ביותר, עד שנתפסת גם במוח הדעת ומרגיש אמיתית הנקודה,

  שהוא הכלל אחר הפרטים דבינה, וממילא אז יפסוק הדיבור שלו לגמרי וישתוק ממש.

  ובזה נעשה פסיקת החיות לגמרי אצל המקבל, ששמע ההשפעה הקודמת מרבו.

  לשון השפעה זה כמו באיוב כב, יא: אוֹ חֹשֶׁךְ לֹא תִרְאֶה וְשִׁפְעַת מַיִם תְּכַסֶּךָּ. "שפעת מים", היינו זרימת המים.

  והי' מתענג ומשתעשע כמו הלשון במשלי "שעשועים יום יום" מדברי רבו ונבנה בפרצוף שלם מדרוש פרטי כנ''ל באריכות, ועתה נפסק החיות שלו לגמרי.

  הסבר הדברים:

  דיברנו על שלושת השלבים של חכמה בינה ודעת, מה ההבדל? חכמה זה הכלל, בינה זה הפרט, דעת זה הכלל אחרי הפרט.

  חכמה זה כח מה, זה ההברקה (רגע אהה). ולמה נקרא כח מה? כי כח החכמה נוצר כשהאדם שואל מה? כשהוא אינו יודע, ומתשוקק לדעת. ועוד יותר: גם הכוח שואל מה. כח החכמה עצמו שואל "מה". כי בחכמה עדיין אין בירור והתחלקות, יש רק הברקה, כמו ברק המבריק.

  חכמה נקרא בקבלה "אבא", כי זהו כמו זרע אדם שמגיע מהאבא, שזה רק טיפה, ועדיין אין התחלקות. לפעמים אינו ראוי להזריע, ואז יש פליטת שכבת זרע, או שזה כן נקלט, אבל עדיין צריך ידיעה עד שתהיה הפריה והתפתחות. חכמה זו הנקודה הקריטית, שיש הברקה או כוח ההמצאה, כמו מציאה? איוב אמר (כח, יב): "וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא", והביאור ע"פ בעל התניא הוא כך: החכמה המדובר זה מציאה, ומגיע מ"אין", ממקום נסתר בנפש.

  אין לי רשות הכניסה לחכמה, אני לא יכול לשלוט על הרגע שבה אני מרגיש ההברקה במוח. וכשהיא מגיעה זה מאוד מהיר, וזה רק לשניה, או נקודה.

  הזרע נקרא אבא וזה כלל. ואז מגיע שלב ההתחלקות לפרטים: הפרטים נקראים בינה. ואחר כך יש התמונה הכוללת, הסך הכל לאחרי הפרטים, והוא הנקרא דעת.

  לכן אבא צריך התחלקות לפרטים, ועוד ועוד פרטים, דהיינו לפרט ולפשט את הרעיון, נכון לפעמים או ע''פ רוב נתקעים באמצע הדרך, ולפעמים צריך לזרוק את הרעיון כמו הטיפה הנפלטת מהאישה.

  חכמה זה נקודה וכלל, בינה זה התפתחות עד שזה מגיעה ללידה שלימה, בינה יתירה ניתנה באישה אומרים חז"ל, ולכן האישה מפתחת את הטיפה.

  יש בני אדם עם כל מיני חכמות ולאו דווקא עם בינה, וכן ההיפוך. כי זה שני חלקים בשכל ושני חלקים במוח. יש האינטואציה, epiphany, ויש ההבנה וההסברה בבינה.

  אחרי בינה מגיע דעת, זה הכלל אחרי הפרטים, כי בחכמה אין כלום באופן ממשי, כי זה רק נקודה, הברקה, זה כוח מה, וכשיש ביטול לגמרי, ללא אגו והכנעה אזיי מגיע ההברקה, כי האגו יש לו גבולות, לעומת רעיון חדשה צריך פריצת הגבולות, לכן ברגע שאני מבטל את עצמי ואני מתחבר לאין סוף אזיי אני מאפשר לחכמה להיכנס.

  חכמה היא ביטול, כי הסיבה שלא יכולתי להבין הרעיון הוא בגלל המיגבלות של שכלי. הרעיון החדש, ההמצאה החדשה לא נכנסה אלי. לא הייתי כלי אליה. וכשאני מבטל את מוחי, אני משתוקק לקבל האמת של המושכל שלמעלה ממני, אז אני יותר הפתח לקבל הרעיון החדש שמגיע מ"אין".

  היהודי הקדוש (רבי יעקב יצחק רבינוביץ' מפשיסחה), נקרא בשם מעניין זה. ולמה קיבל השם הזה? מסביר השפת אמת, כי כל יום הוא הרגיש שהוא גר, והרגיש בן אדם חדש.

  זה פשוט להמציא את עצמו מחדש. חכמה זה לא דבר קל לעשות. לכן צריך להיות תלמיד חכם, הדיוק הוא תלמיד חכם, אני תלמיד של חכמה. אפי' הוא בן 99, הוא עדיין תלמיד. ולכן ילדים יש להם חכמה עצומה, כי האגו שלהם קטן מאוד. אבל כשאני מתגבר אני חושב שאני מבין ואז אני מפסיק להבין דברים חדשים.

  דוקא התסכול והביטול גורם לחכמה, כי אני מבטל את האגו ואני מחובר לאין סוף. ובדרך כלל הפריצה וההברקה קורה בלי לשים לב לזה, כי אני ממוקד בעניין ללא משים לב, וזה החלל ריקן ממש, ויש פריצת הגבולות ופתאום מגיע ההברקה. אם אני חושב שאני חושב רק על זה, כבר חסר בהביטול. אני אפילו לא אמור לחשוב שאני לא אמור לחשוב... לכן ההברקה בדרך כלל נופלת ברגע ובמקום שאני לאו דוקא מוכן לכך.

  [בתניא פל"ה כותב בעל התניא, שלכן בחכמה שורה א"ס, כי רק בחכמה אפשר להרגיש אחד האמת שהוא לבדו הוא ואין זולתו, כי חכמה הוא למעלה מאגו].

   אפשר להכין את כל הסביבה לחכמה, אך בסופו של דבר צריך לחכות ולבטל את האגו וכו'. משה אמר "לא איש דברים אנכי", כי משה היה חכמה כוח מה. אבל הוא כתב ספר דברים, אלה דברים אשר דיבר משה, למרות שהוא היה כבד פה וכבד לשון. הוא לא דיבר כי הוא תמיד הי' בתנועת קבלה של א"ס.  

  התסכול גורם להבין, כל זמן שה''אני'' מנסה להבין, אזיי איני מבין וברגע שביטלתי את ה''אני'' אזיי מגיע הפתרון והחכמה, כוח המשכיל ללא גבולות. לכן חכמה לא נכנס לפרטים.

  כי זה כמו ''ראה'' שזה רק הברקה. אני לא נמצא שם. ה"אני" לא קיים בהשלב של חכמה. ולכן אני תופס משהו מעולם האין, כי אני לא נמצא בעולם היש, אז אני יכול לקבל מאין.

  ואחר כך, כח ההסברה מביא את החכמה לבינה, ואז או כמו שכתוב באיוב כח כז - אָז רָאָהּ וַיְסַפְּרָהּ הֱכִינָהּ וְגַם חֲקָרָהּ.  ובאם לאו, זה הולך לאיבוד. ויספרה צריך לפתח את זה הכל מהתחלה ולהפוך אותו לבנין שלם.

  כי החכמה לא תשאר שמה. היא רק הברקה. כמו ברק שמאיר ומסתלק כרגע. ולכן מוכרח להוריד זה לתוך ה"אני", לתוך היש. וזה בינה.

  שלב האחרון זה הדעת, זה לחזור לחכמה אחרי שיש לך את כל הפרטים, זה להבין את התמונה של היער אחרי שאתה מבין את כל העצים. אם אין דעת אין לך כלום, כי יש לך המון פרטים. אך כשיש דעת אזיי מרגיש אמיתית הנקודה, לעומת חכמה גם מרגישים את הנקודה אך אין כל המבנה, ולכן א''א להרגיש את הנקודה האמיתית, וזה מגיע רק אחרי בינה, והדעת מסכם את זה ומוציא את הנקודה האמיתית.

  "כלל ופרט וכלל" זה יסוד גדול בתורה. (כלל ופרט וכלל הוא אחד מי"ג מידות שהתורה נדרשת בהן, המובאת בברייתא של ר' ישמעאל) כל רעיון חדש צריך לעבור את כל השלבים.

  וכמו שכתוב בבראשית ד א - וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן, ידע זה שלב עמוק מאוד, דעת זה לשון התקשרות. היסח הדעת זה ההיפוך. דעת יש קשר עמוק. התקשרות אינטימית עם הרעיון. אני מתחבר לגמרי אל הנקודה. יש זיווג מושלם.

  חכמה זה נקודה, אז אני במצב של ביטול. בינה זה פרטים, וחסר הכל. ואז דעת זה התמונה השלימה. אני מרגיש הנקודה, התמצית, לאחרי כל הפרטים. וזה מגיע רק כשיש התקשרות עמוקה עם המושכל.

  דעת זה קשור גם לניסיון, כמו שאומרים על מישהו שהוא "בר דעת". וקטן אין לדעת. מהו הפירוש? שיש לו הבנה עמוקה וטובה מכל הבחינות. ולאו דווקא מבריק, אלא בר דעת, שזה אמיתית הנקודה וכו'. קטן אין לו דעת, למרות שיש ילדים שהם עילויים, אך אין דעת, אין ניסיון וכו', אין ההתגברות, האחריות, היכולת לראות הכל מכל הצדדים ולעשות שיקול שלם. לכן דעת זה הפתח של המידות. מפתחא דכליל שית בקבלה. הלכה למעשה מצריך להיכנס לפרקטיקליות, וצריך דעת כדי להגיע להלכה. לאסוקי שמעעתא אליבא דהלכתא.

  וכאן חוזרים להמשל שלנו עם הרב והתלמיד. הרב מוסר שיעור, ולפתע מקבל הברקה חדשה. הרב צריך את כל שלושת השלבים כדי לפתח את ההברקה. וככל שהוא מפתח את זה יותר הוא מתרחק יותר מהתלמיד. הוא ממשיך לדבר, אך עובר לשלב בינה, ואז הוא עלול לדבר דברים שלא קשורים לעניין הקודם, והוא מתרחק יותר מהתלמיד, ובשלב השלישי הרב מתפתח לדעת ואז הוא צריך להיות בשתיקה, כי זה ההתקשרות. וא''א להתקשר בשני דברים בבת אחת.

  בשלב הזה הרב שותק לגמרי, והניתוק נראה סופי. הרב מפסיק את ההשפעה שלו ומפסיק לדבר כי הוא נמצא בהתקשרות.

  אמנם הרב המייקר במושכלות, ע''י שנולד אצלו שכל חדש ומרומם ביותר מהשכלתו הקדומה, נעשה אצלו צהיבת פנים כענין צהבו פניו ע''י שמצא תוספתא חדתא, ומתפעל עתה מהחידוש שנתגלה לו עתה, וזהו נק' התגלות מוחין דעתיקא בז' מדות של המשפיע. והנה המקבל כשרואה בפני רבו שצהבו פניו אחר כל העילויים וההסתלקות שראה בשפעת רבו הקודמת,

  וכפי שיתבאר לקמן.

  Reply to this comment.Flag this comment.

• M

  Moshe -4 years ago

  Combining chochmah and binah in college

  Imho, the best professors in college were not the ivory tower full time cloistered  faculty staff who knew all the books,, nor the practitioners who were adjunct, but those who had a deep theoretical knowledge  as well as experience in the real world  in the field.  They had both chochmah and binah and therefore daas. 

  Reply to this comment.Flag this comment.

• M

  Moshe -4 years ago

  The seminal point of teshuva

  And then there's the  seminal point when a potential baal teshuva, has his neshoma aroused by a flash of "aha" when he realizes in an instant of chochma, in a split second, that Hashem and the Torah is true,  is real and must be done.  Implementation, binah, the details, etc.., then takes much time, effort, reversal of prior thought and conduct, persistence, and energy. Perhaps a lifetime. 

  Reply to this comment.Flag this comment.

Maamar Reb Hillel Eisa B'Psikta #10

Rabbi YY Jacobson

• August 7, 2019
• |
• 6 Av 5779
• |
• 461 views

Related Classes

• 

  48 min

  Maamar ​Reb Hillel of Paritch Eisa B'Psikta #1

  It's Not About Punishment

  T​he Three Weeks of Pain & Seven Weeks of Comfort​
• 

  56 min

  Maamar Reb Hillel Eisa B'Psikta #1

  G-d Says to Moshe, You Got to Get to Know Me

  Understanding What Is Midrash? How Does It Work?
• 

  48 min

  Maamar Reb Hillel Eisa B'Psikta #2

  Not All Pain Comes From Sin

  How Does the Midrash Know the Stories It Tells?
• 

  Maamar Reb Hillel Eisa B'Psikta #3

  Don’t Try to Change Your Children; Change Yourself

  When You Live With Love, You Will See It Everywhere
• 

  Maamar Reb Hillel Eisa B'Psikta #4

  The Jewish Law of Attraction

  Hashem Is Your Shadow: He Follows Your Cues
• 

  Maamar Reb Hillel Eisa B'Psikta #5

  What if Exile Is Not Only About Sin?

  If Galus Is an Atonement, It Should Have Become Easier With Time
• 

  1 hr 3 min

  Maamar Reb Hillel Eisa B'Psikta #6

  What It Takes to Prepare a Class

  The Real Mentor and the Real Student: You Show Up With Every Part of You
• 

  1 hr 6 min

  Maamar Reb Hillel Eisa B'Psikta #7

  As the Mentor's Message Hits a Wall, New Awareness Is Unleashed

  As the Teacher Begins to Teach, New Layers of Depth Emerge. Why?
• 

  1 hr 9 min

  Maamar Reb Hillel Eisa B'Psikta #8

  As Your Energy Reaches the End of the Rope and Touches Your Disciple, You Are Reinvented

  As My Heart Touches Yours, I Can Discover Who I Am
• 

  Maamar Reb Hillel Eisa B'Psikta #9

  When You Come Home, Put Away the Phone

  As the Teacher Experiences an Epiphany in the Midst of Class, He Slowly "Detaches" From the Student
• 

  Chassidus: Maamar Reb Hillel Eisa B'Psikta #11

  The Pain of the Woman Who Shows Up but No One Is Present

  As the Student Empties the Vessel Completely, He Arouses in the Mentor the Desire to Give It All