• VM

  V Mar -1 year ago

  Unable to find #2 on YouTube - G-d Says to Moshe: You Got to Get to Know Me ❓❓

  So how does it end❓

  Reply to this comment.Flag this comment.

• עיהע

  עזריא-ל יהודה הכהן ענגיל -5 years ago

  שיעור יום ג' פינחס כ תמוז תשע"ט מאמר רבי הלל איתא בפסיקתא שיעור א

  ב''ה. יום ג' פר' פינחס, כ' תמוז תשע''ט – שיעור עמוק בחסידות בשילוב דוגמאות פרקטיים מתוך ספרי בעל התניא והשו''ע ותלמידיו.

  השיעור נמסר ע''י הרה''ג והחסיד פה מפיק מרגליות ה''ה מוה''ר ר' יוסף יצחק יעקבסאהן שליט"א. תורגם ע''י עזריאל יהודה הכהן ענגעל

  מאמר ד''ה איתא בפסיקתא מאת מורינו הרב המאוה''ג חסיד ועניו ירא אלקים מרבים כקש''ת מו''ה הלל הלוי נ''ע מפאריטש, מחסידי אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי ואדמו"ר בעל ה"צמח צדק" זי"ע.

  בס''ד, מאמר מר''ה [מרבי הלל], והניחו על המכתב הרב רבי דוב זאב קאזעווניקאוו נ''ע אב''ד יעקאטרנסלאוו

  רבי הלל הלוי מפאריטש (תקנ"ה - י"א אב תרכ"ד, מכונה גם: הלל פאריטשער) היה מגדולי חסידי משפיעי חב"ד לדורותיהם, היה חסיד של אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי והצמח צדק.

  נולד לאביו ר' מאיר מאליסאוו בשנת תקנ"ה. בעיירה הרוסית חומץ.מילדותו שקד על לימוד התורה ונקרא "העילוי מחומץ". למד אצל בעל ה"בת עין". כבר בגיל 13 היה בקי בש"ס ופוסקים, למד ספרי קבלה והיה בקי בכל כתבי האריז"ל, ונהג להתפלל בכוונותיו. וכמנהג המקובלים התנהג בפרישות ועסק בתעניות, גלויות וסיגופים. לאחר מכן, בעקבות אביו, נסע לרב הקדוש, רבי מרדכי מטשרנוביל והחל ללכת בדרכי החסידות.

  ר' הלל היה חסיד טשרנוביל, עד שיום אחד שמע חזרה על מאמר חסידות של אדמו"ר הזקן מרבי זלמן זעזמער וזה תפס אותו חזק. הוא רצה לפגוש את בעל התניא, אולם בכל עיירה אליה הגיע, אדמו"ר הזקן כבר הקדימו ויצא את העיר. ומשום כך מעולם לא פגשו פנים מול פנים. באחת הפעמים החליט רבי הלל להתחכם והגיע לעיירה מתוכננת, טרם בואו של אדמו"ר הזקן, והתחבא תחת לשולחן שבו היה צפוי לדרוש בחסידות, תוך שבאמתחתו הכין שאלה חמורה שיבקש לתרץ במסכת ערכין. כאשר אדמו"ר הזקן נכנס, שמע אותו אומר בניגונו הקדוש "האברך שיש לו שאלה במסכת ערכין, שיעריך את עצמו תחילה, ורק אחר כך יבוא וישאל". כששמע זאת רבי הלל התעלף על מקומו תחת השולחן, וקם רק לאחר שאדמו"ר הזקן סיים את דרשתו העמוקה בחסידות ואף כבר יצא את העיר.

  את אדמו"ר הזקן לא פגש ר' הלל אלא רק שמע את הד קולו הקדוש. וזה הספיק לכל החיים...

  משכך זכה להתקשר רק עם אדמו"ר האמצעי ועם אדמו"ר הצמח צדק, כאשר רבי זלמן זעזמער נותר כמשפיעו הראשי. הוא החל ללמוד בספר התניא של אדמו"ר הזקן והחליט ללמוד וללמד את תורת חסידות חב"ד. זכה ואצה לו הדרך וזכה להיות מגדולי גאוני ומשפיעי חב"ד לדורותיה. הניח מאמרים רבים של אדמו"ר האמצעי והצמח-צדק עם ביאוריו והסבריו המאלפים, כדרך המשפיעים שעניינם היה לבאר את דברי רבותיהם בהרחבה ובסדר הגיוני.

  התיישב בעיר פאריטש ואנשי קהילת באברויסק הסמוכה קיבלו את ר' הלל כרב ואב"ד.

  הלחין הרב ניגונים נפלאים בדרך חב"ד, כולל ניגון לפיוט שכתב האר"י הקדוש "אזמר בשבחין".

  רשם את כל אשר שמע מרבותיו והוסיף ביאורים משלו, התנהג בתכלית הענווה והשפלות ומסר נפשו גם על דקדוק קל של דברי סופרים ועל הנהגה טובה שהנהיג בנפשו. עד חצות היום לערך עסק בתורה ותפילה, לאחר מכן פתח את דלתות ביתו לכל דורש והשתדל מאוד לסייע ולהטיב לעניים.

  נהג להקפיד ברמה עצומה ובמסירות נפש על כל תג ואות, ואף על חומרות נוספות. בערוב ימיו לא נראתה הלבנה לקידוש לבנה, הכניס ר' הלל פ"נ לאדמו"ר הצמח צדק, וכמענה הבטיח לו הצמח צדק שתצא הלבנה, לאחר מכן כשנראתה הלבנה אמר שאינו יודע אם כוחותיו היו עומדים לו בגיל כזה לעמוד במקרה שלא תראה הלבנה. סיפור זה שמעתי בעצמי מרבינו בחורף תשנ"ב. ויודעי הסתר דבר טוענים שבחודש אד"ר של אותה שנה לא נראית לבנה עבור רבינו לקדש וד"ל.

  על חסיד שהתבטא פעם שהוא נוהג בחומרא מסוימת כי הינו תלמיד ר' הלל, אמר אדמו"ר המהר"ש; ר' הלל זיכך את הטבע שלו במשך עשרים ושמונה שנים.

  בשנת תרכ"ד חל תשעה באב ביום חמישי. ר' הלל היה בעיר ניקולייב והרגיש חולשה. לאחר הצום שאל: 'היכן היו הרבנים?' (שלא אסרו עליו לצום) וביקש שיעבירו אותו במהירות לעיר חרסון היות ונהג שלא לצאת לדרך ביום שישי. לפני חצות יום השישי הגיע לחרסון וביום השבת י"א מנחם אב תרכ"ד החזיר את נשמתו לבורא. מנ"כ בעיר חרסון

  כמה מספריו נדפסו, בשם פלח הרימון.

  עכ"פ מאמר זה הוא מאמר שנאמר על ידי רבי הלל, בדרך רבותיו, נשיאי חב"ד. והמאמר הזה נתקבל בחיבה אצל רבינו, שחזר באחת משיחותיו על תורף הדברים באריכות ובהסבר. והנה המאמר, והוא עמוק ומהפכני.

  איתא בפסיקתא (הובא בטור או''ח סי' תכ''ח) מבראשית כו' ומשם ואילך לפי הענין ולפי המאורע מפטירין תלתא דפורענותא שבעה דנחמתא תרתי דתיובתא, היינו מי''ז בתמוז עד יוהכ''פ. ומבואר בספרי הקבלה הטעם ג' דפורענותא הסתלקות ג' מוחין חב''ד, (חכמה בינה דעת) ז' דנחמתא התגלות מוחין דעתיקא בז' מדות דז''א, תרתי דתיובתא הו''ע עליית המל' ע''י תשובה עילאה ותתאה שעולה מבי"ע (בריאה יצירה עשייה), ואח''כ מ''ת (מתן תורה) של לוחות האחרונות הו''ע התגלות מוחין דעתיקא לנשמות דבי''ע, ואחכ'' שמע''צ ושמח''ת שהוא התגלות שמחה ותענוג לנשמות דבי''ע כמ''ש וישמחו בך למטה כמו למעלה ממש כמשי''ת (כמו שיתבאר).

  כלומר, בספרי הקבלה מסבירים את הפנימיות של שלושת השבועות וכל ההמשך שבעה דנחמתא עד לאחרי שמח"ת.

  ולהבין סדר הדברים, צריך להקדים ולהבין קצת מה שכתוב בשמות לקראת הסוף, וישב משה אל אד' למה הרעות וכו' ומאז באתי הרע לעם הזה וכו', דהיינו הסיפור עם פרעה, דלאחר שביקשו מפרעה להוציא את ישראל, לא רק שהוא לא התייחס אלא הוא רק החמיר את התנאים שלו והתחיל ממש להתעלל ביהודים ולהקשות עוד יותר את העבודה הקשה, כדי שלא יהיה להם זמן לחשוב על שקרים ועל דמיונות של לעזוב את הארץ. ואז השוטרים הגיעו להתלונן לפרעה, פרעה עונה, בטלנים אתם בטלנים, נרפים אתם נרפים וכו', השוטרים באו להתלונן למשה שהסרחתם אותנו וכו'. ואז משה חוזר אל אד' כנ''ל למה הרעות לעם הזה? למה זה שלחתני כנ''ל. ומאז באתי הרע לעם הזה וכו'. ויאמר הוי' עתה תראה וכו' דהיינו כעת תראה מה אני יעשה למצרים. וידבר אלוקים וכו' וארא וכו' עד וידעתם כי אני הוי'. 

  וצריך להבין כפל לשון השאלה למה הרעות, שעל דרך הפשוט הוא שע''י מה שנתעורר ענין הגאולה נעשה תוקף הגלות, דהיינו אילו לא היית מזכיר גאולה המצב לא היה יותר קשה, ובגלל שהזכרת את זה המצב נהיה יותר קשה. (לפעמים יש לנו את המחשבות האלו בכל מיני מצבים והתמודדויות, דהיינו מצד אחד נראה שחייבים להתמודד עם המצב הלא טוב, ומאידך נראה שאם נעלה את הנושא אזיי המצב רק יחמיר לכן אולי עדיף לשתוק ולא לעורר את האויבים) כמ''ש תבן וכו' תכבד העבודה וכו', וא''כ מהו שכ' עוד ומאז באתי הרע לעם הזה דהיינו הך.

  שהרי בפשטות השאלה למה הרעות היא ג"כ למה עכשיו נעשית הגלות רעה יותר, וכפי שממשיך, "למה זה שלחתני". וא"כ למה כופל אותה שאלה ממש בפסוק שלאחריו?

  וכן כפל לשון התשובה דמ''ש ויאמר הוי' עתה תראה הוא תשובה על מאמר למה הרעות, ומ''ש אח''כ וידבר אלקים וארא וכו' הוא ג''כ תשובה על מאמר למה הרעות כמ''ש ברש''י בשם המדרש, וא''כ למה צריך ב' תשובות על שאלה אחת.

  אותה שאלה ממש היא גם לגבי התשובות של הקב"ה, שבאות בכפליים. התשובה הא' בסוף פ' שמות, "עתה תראה גו'". ואח"כ ממשיך "וידבר אלקים אל משה גו' אני הוי', וארא וגו'", והיינו שעכשיו אני אקיים הבטחתי. ולכאורה הוא ממש כפל של אותה תשובה.

  גם התשובות בעצמם אינם מובנים, במה מתורץ השאלה למה כעת בהתעוררות הגאולה נעשה הגלות בתוקף יותר. דהיינו אל תענה לי ה' שיהיה בסדר, תודה רבה, אבל השאלה למה ברגע שהתחלת לעורר את עניין הגלות המצב נהיה יותר קשה, ומה ה' עונה לו על זה?

  ה' רק אומר שעכשיו יהיה טוב, אבל איך זה עונה השאלה העצומה של משה שמאז התעוררות הגאולה נעשית הגלות קשה יותר וכלפי לייא.

  אך הנה איתא במדרש (מובא גם ברש''י מעין זה) ע''פ וידבר אלקים שהוא מדת הדין ואח''כ אני הוי' שהוא מדת הרחמים,

  הפסוק המתחיל וארא קשה במאד: וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני הוי'. מה בדיוק אומר כאן?

  והמדרש מסביר שיש כאן דיוק עצום: וידבר הוא דיבור קשה. כי לעיל כתוב ויאמר וכאן שינה לוידבר. וזהו אלקים מדת הדין. וה' אומר "אני הוי'", מדת הרחמים.

  דהיינו מדת הדין דיבר למשה ואמר אני ה' אני מידת הרחמים. ויעויין גם במדרש רבה ס"פ שמות שמידת הדין רצה להעניש את משה בגלל שדיבר קשות לה', אבל כיון שראה שהוא לטובת ישראל, הנה נשתנה לרחמים אני ה'. (ועי' בחת"ס ביאור יפה ע"ז). וזהו היסוד לכל ההסבר שיתבאר.

  ועל פי זה מובן עוד דבר תמוה במאד:

  וע''ז איתא במד''ר (פר' שמות) שאמר משה לפני הקב''ה נטלתי ס' בראשית ונסתכלתי בו ומדת הדין היתה. מדרש מעניין מאוד. דהנה ידוע שאין יסורים בלא עון, וכל העונשים שבס' בראשית מאדה''ר ודור המבול וקין ודור הפלגה וסדום כולם מצינו חטאם ומצינו עונשם, אבל גלות מצרים שבתחילת ס' שמות מצינו עונשים ולא חטאם. דהיינו לכל דבר יש סיבה ותוצאה, התנהגות רעה ואז מגיע העונש, חוץ מגלות מצרים. דהנה גזירת הגלות היתה בברית בין הבתרים, שזה הי' מחמת עוצם האהבה והידידות כידוע ענין כריתת ברית, ואז נגזר הגלות, נמצא שאין זה מחמת חטא ועון. נקודה מאוד חשובה מתפתחת כאן, אין שום סיבה ותוצאה ואלא ההיפוך הגלות מתחיל באהבה, אז מה קורה כאן? דהיינו צריך להבין, הסקרנות רק הולכת ומתחזקת.

  משה כאן שואל שאלה עצומה: בפעם הראשונה בהיסטוריה נראה שכביכול לית דין ודיין ח"ו. שהרי לא היה כאן שום חטא בתור הקדמה לסיפור גלות מצרים. לוקחים אנשים תמימים וטהורים וישרים ומכניסים אותם לגלות מרה. ולמה? מדוע? מה הם עשו? האם היו כמו דור המבול או אנשי סדום שהם רעים וחטאים לה' מאד? ודבר זה מוכח גם מזה שכל ההבטחה על הגלות היתה בעת זמן של אהבה ואינטימות ברית בית הבתרים, לא בזמן של גזירה ועונש על עוונות. א"כ שואל משה מה קורה כאן?

  וע''ז השיבו הקב''ה, משה את כסבור שהוא מדת הדין, לית אינון אלא רחמים הה"ד וידבר אלוקים אל משה, שאצל משה הי' נחשב לדיבור קשה ומדת הדין, ויאמר אליו אני הוי' שהוא מדת הרחמים.

  דהיינו משה תבין שזה לא מגיע ממדת הדין, דהיינו יש לך פרספקטיבה שגועה. אתה לא מכירני. אתה חושב שאני אלקים. אתה מדבר כל הזמן לאלקים. לא! אתה מדבר אל הוי'! אני הוי'!

  כלומר, אתה צריך להבין מעיקר כל המהלך הזה של גלות מצרים. אין כאן עונש על חטא. יש כאן כוונה ומטרה אחרת לגמרי.

  ופה באים להמהפיכה הגדולה של המדרש הזה, שנעשה יסוד בחסידות. אצל הרבה מאתנו מונח תמיד שהכל הוא עונש על עונות. למה זה קרה? כי חטאתי. הרי אין יסורים בלא עון. אבל פה רואים דבר חדש: יש גלות שלימה שאינה קשורה כלל וכלל לחטאים.

  וכן הוא בחיי כל אחד. ודאי כ"א צריך לעשות חשבון הנפש ולתקון הצריך תיקון, ולפשפש במעשיו. אבל לא על כל דבר אפשר להגיד: זה הגיע בגלל חטא! לא ולא! לפעמים יש מהלכים אחרים, וחשבונות אחרים לגמרי. וכפי שמפורש ממש במדרש פה במלים ברורות.

  ופה יסביר רבי הלל דבר נפלא, איך המדרש יודע כל זאת? מאיפה למד המדרש שמשה טען דבר זה על חילוק בראשית ושמות? מהיכי תיתי?

  ונקדים לבאר ענין כללי כדי להבין ביתר ביאור תוכן המאמר.

  באופן כללי מה זה מדרשים? למה מוסיפים חז"ל כל מיני סיפורים במדרש שלא כתובים בהטקסט של תורה שבכתב?

  אלא, צריך לדעת, כמו במוזיקה, יש את המוזיקה היבשה ויש את ההרמוניה שמוסיפים למוזיקה, מדרש זה ההרמוניה של התורה, דהיינו המדרש לא מספר סיפור חדש, אלא מוציא את המוזיקה וההרמוניה של התורה כביכול. היינו המדרש ממלא את כל החללים שבניגון התורה, כי הכל היא תורה אחת.

  דוגמא לדבר: המדרש הידוע על בתי' בת פרעה וכו' ותשלח את אמתה או השפחה, והמדרש אומר שזה היה היד, ולמה אמתה ולא לשון יד, כי היד שלה השתרבבה כמה אמות. וכו' זה מדרש שמכניס את ההרמוניה של התורה. וזה תורה שעל פה, דהיינו היה להם את הידע של הסיפור האמיתי וזה נותן את הפירוש האמיתי מאחורי הקלעים. והכוונה והמסר המרכזי זה שאפי' אתה לא יודע מה הולך לקרות, אתה צריך לעשות מה שאתה יכול לעשות תשלח את ידך, וה' כבר ישלים את הפער.

  וזה נחוץ להבנת הסיפור. כי מבחינה לוגית לא היתה אפשריות לבת פרעה לבצע פעולה נועזת כזה: להציל ילד יהודי היפך ציווי אביה המלך ולא עוד אלא לגדל ילד יהודי בבית פרעה, זה כמו בבית היטלר ימ"ש בעת השואה! כל בר דעת היה אומר לה לברוח מהרעיון המשוגע הזה. זה לא ניתן להשגה. זה אי אפשר.

  ה"יד" לא תוכל לבצע זה.

  אבל מה עשתה? היא הושיטה את ידה. היא הבינה שבחיים את צריכה להשתדל כפי האפשרי, והשם ישלים ויגמור בעדך. וכך הוה!

  רואים מכאן איך המדרש מוציא את כל הסיפור האמיתי. ורואים בהמשך שמשה גדל בבית של פרעה וכו', ורואה שמצרי מכה יהודי ואז הוא הורג אותו וכו' גם כאן רואים את ההשתדלות למרות שהוא איבד הכל והיה צריך לברוח ממצרים למדין וכו'.

  הרי גם כאן מבחינה לוגית זה לא היה דבר שכלי. הרי אם משה הי' מחריש, היה סוף סוף אולי ממלא מקום פרעה, שהרי מינהו על ביתו, ויגדל משה, ואז היה יכול לשחרר העבדים. מדוע לסכן מעמדו עכשיו, כדי להציל יהודי אחד ובודד, שאולי בכלל לא יתקיים ליותר מכמה חדשים?

  אם אתה נועד להיות ממלא מקום של היטלר ימ"ש, האם תהרוג חייל ס.ס. ימ"ש שהורג יהודי, ובכך מסכן את מעמדך לעולם והיכולת שלך להפסיק כל המלחמה טוטלית? זה הרי רעיון לא נורמלי?

  אבל משה למד מבתי'. הרי כל הצלתו באה מזרוע שהושיטה שלא היתה יכולה להצליח, והצליחה. וכן עשה משה. ובאמת הי' צריך לברוח, ואיבד הכל. אבל סו"ס האיש הזה חוזר ומציל את העם!

  כל המדרשים זה כך בכדי להבין את העמקות של התורה, כך גם כאן המדרש מנסה להסביר את כל העניין הזה עם הגלות וכו', משה והקב''ה וכו'..... וכפי שיתבאר.

  ולזה המשך יבוא מחר בעז''ה.

  Reply to this comment.Flag this comment.

• CL

  Cirel Lipskier -5 years ago

  Bobroisk

  I think Bobroisk is a city in Bellarus, White Russia.

  Reply to this comment.Flag this comment.

Maamar Reb Hillel Eisa B'Psikta #1

Rabbi YY Jacobson

• July 23, 2019
• |
• 20 Tamuz 5779
• |
• 1805 views

Classes in this Series

• 

  Maamar Reb Hillel Eisa B'Psikta #20

  Why Did Jews Really Sin? They Were Searching for the Ultimate Relationship & the Light of Moshiach

  The Yearly Calendar Mirrors All of Our History; Moshe Breaking the Luchos Captures His Greatest Moment

• 

  Maamar Reb Hillel Eisa B'Psikta #19

  As the Light of Moshiach Was Born, the Old Light Departed -- and Galus Began

  As the Light of Geulah Is Complete and Ready, All Previous Revelations Are Eclipsed -- and the World Becomes a Dark Place

• 

  Maamar Reb Hillel Eisa B'Psikta #18

  As Darkness Descends, Don't Run to the Familiar Old Light

  In the Deepest Moment of Love, G-d Spoke of Destruction. Why? Because the New Light Spells the Destruction of the Old

• 

  Maamar Reb Hillel Eisa B'Psikta #17

  The G-d of Jewish Philosophy and the G-d of Chassidus

  Is Love Anything More Than Biochemical Currents?

• 

  Chassidus: Maamar Reb Hillel Eisa B'Psikta #16

  You Can Know All the Facts About Judaism, Yet Remain Clueless

  I Can Share the Data, but How Do I Communicate the Essence?

• 

  Maamar Reb Hillel Eisa B'Psikta #15

  It Was the Worst of Times--and Really the Best of Times

  As the New Idea Began Taking Shape, the Old Experience of G-D Had to Fade Into Oblivion

• 

  Maamar Reb Hillel Eisa B'Psikta #14

  The Ten Utterances Went Into Hiding, Because the Ten Commandments Began to Emerge

  When a Door Closes in Your Life, It's Because G-d Opened a New One

• 

  Maamar Reb Hillel Eisa B'Psikta #13

  Can You Let Go of Every Old Paradigm?

  You Are Confused. You Are Lost. You Feel Alone. Because a New Night Came in to Your Life.

• 

  1 hr 16 min

  Maamar Reb Hillel Eisa B'Psikta #12

  You Feel Abandoned, Because a New Light Was Just Born

  The Apparent Detachment of Your Teacher May Be the Moment of Deepest Intimacy

• 

  Chassidus: Maamar Reb Hillel Eisa B'Psikta #11

  The Pain of the Woman Who Shows Up but No One Is Present

  As the Student Empties the Vessel Completely, He Arouses in the Mentor the Desire to Give It All

• 

  59 min

  Maamar Reb Hillel Eisa B'Psikta #10

  I Get It; I Understand It; I Really Get It

  The Three Steps of Cognition: Chachma, Bina and Daas

• 

  Maamar Reb Hillel Eisa B'Psikta #9

  When You Come Home, Put Away the Phone

  As the Teacher Experiences an Epiphany in the Midst of Class, He Slowly "Detaches" From the Student